נגד חוק הארנונה: ההצעה שבחוק ההסדרים תעמיק את אי-השוויון ותעביר כספים להתנחלויות

מרכז השלטון המקומי הפסיק אתמול (חמישי) את השבתה מוצדקת שהחלה בתחילת השבוע בדרישה להורדה מסדר היום של אחד הסעיפים הגרועים ביותר בחוק ההסדרים (יש רבים המתחרים על התואר) – הקמה של קרן ארנונה ממשלתית.

לפני שבוחנים את החוק מקרוב, חשוב להזכיר כי נדרש טיפול יסודי ומעמיק במנגנון הארנונה, אשר מייצר קשיים מבניים לשלטון המקומי. תעריפי הארנונה, הנשלטים באופן מלא בידי משרד הפנים, יוצרים מציאות בה רשויות מקומיות תלויות לחלוטין בארנונה ממקורות מניבים (ארנונה עסקית, הכוללת שימושים כמו מלונות, מסחר, משרדים, פנאי, מפעלים וכיוצ"ב) לצורך תקצובן היומיומי. כך, נדחפות הרשויות להעדיף תכנון של אזורי תעשייה ועסקים על פני תכנון או בנייה של מבני מגורים – שאוכלוסייתם תהיה נטל על קופת הרשות. יתר על כן, במצב עניינים זה מתחרות הרשויות המקומיות זו בזו באופן אגרסיבי, כאחרונות התאגידים, על הכנסות.

לפי אותו סעיף בחוק ההסדרים, תוקם קרן ארנונה ייעודית בפיקוח ממשלתי, שתקציבה יגיע מהפקדה של עד 49%  מן הגידול בארנונה העסקית העתידית של הרשות המקומית – בתלות ברשות והכנסותיה. הכסף המצטבר בקרן יחולק מחדש לכלל הרשויות המקומיות בהתאם למספר היתרי הבנייה למגורים בכל רשות מקומית. לפי דברי ההסבר של החוק, מטרתו היא לצמצם את התמריץ השלילי של הרשויות לתכנון מגורים, ולסייע להן בצמצום הפערים הכלכליים הכרוכים בקליטת תושבים חדשים בתחומה.

מנגנון בלתי-צודק מיסודו

יש הסבורים, בטעות, כי מדובר בחוק המקדם שוויון בין רשויות מקומיות באמצעות חלוקה דיפרנציאלית של הארנונה. אך לאמיתו של דבר קרן הארנונה לא תקדם שוויון, אלא אפילו תעמיק את אי-השוויון בין הרשויות המקומיות ותחליש אותן. מדובר בלא פחות משוד של הקופה הציבורית בידי ממשלת ימין-על-מלא עבור האינטרסים שהיא מקדמת.

מנגנון החלוקה של הכספים שיצטברו בקרן אינו צודק מיסודו. חלוקה מחדש של הארנונה בהתאם למספר היתרי הבנייה מעמידה את הרשויות המקומיות הערביות בעמדת נחיתות באופן מובנה. רוב התוכניות למגורים בישראל מתמקדות כיום ביישובים יהודיים, בעיקר במרכז הארץ (שם צפויות בשנים הקרובות לא מעט התחלות בנייה) אך גם ביישובים כמו אשקלון, דימונה, נתיבות ואופקים. לכאורה, נוכח הגידול באישור תוכניות למגורים ביישובים ערביים, ניתן לחשוב שגם הם יהנו מהקרן. אך כיוון שעיקר התכנון ביישובים אלה מבוסס על קרקע פרטית, המימוש של תוכניות הבנייה בהם צפוי להיות איטי ומדורג על פני שנים רבות. לכן היישובים הערביים ברובם לא ייהנו ככל הנראה מההכנסות.

צדק חלוקתי נוסח הימין

זאת ועוד, בדיוני ועדת הכספים בנוגע להצעת חוק זו נחשפה חוות דעת משפטית לא פחות ממגוחכת. זו קבעה כי ההתנחלויות לא יידרשו להפקיד כספים בקרן, שכן העברת כספים מהשטחים הכבושים אל תוך ישראל מנוגדת לחוק הבינלאומי! עם זאת, אף שלא יתרמו לה, ייהנו ההתנחלויות מכספי הקרן. מדובר, אם כך, גם במנגנון שיעודד העברת כספים נוספים מתוך ישראל להתנחלויות בשטחים הכבושים.

ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש-תע"ל) התריעה בעקבות אישור ההצעה בקריאה ראשונה בכנסת: "חוק הארנונה מוצג באופן שקרי, כאילו מטרותיו הן צדק חלוקתי וסיוע לרשויות המוחלשות. במציאות, הנהנות העיקריות ממנו יהיו ההתנחלויות – החוק פוטר אותן מתשלום לקרן ויעביר להן מיליונים. ההיגיון של צדק חלוקתי נוסח הימין הוא פשוט: להיטיב עם אלה שיש להם ולפגוע במוחלשים". עמיתה בסיעה, ח"כ עופר כסיף, כינה את החוק "גזעני ואנטי-חברתי", ו"אתנן פוליטי על חשבון רוב תושבי המדינה".

הפרד ומשול ברשויות המקומיות

קלקול נוסף בהצעה זו, שנכלל גם בהצעות דומות שהועלו בעבר בעניין הארנונה, הוא זריעת פילוג בקרב הרשויות המקומיות. מרכז השלטון המקומי (המאחד את כלל הרשויות המקומיות למעט המועצות האזוריות) עומד לרוב מאוחד מול גזירות הממשלה השונות ופועל על מנת לבטלן, ואף קוטף לעתים הישגים לא מבוטלים. ההצעה להקמת קרן ארנונה היא פלגנית במהותה. היא נועדה לשבור את הברית בין הרשויות המקומיות, ובכך להחליש את עמדת המיקוח של השלטון המקומי מול הממשלה.

יתר על כן, הקמת קרן הארנונה לא תפתור את התחרות בין הרשויות המקומיות. יש להניח כי צמצום התקבולים של הרשויות המקומיות מארנונה עסקית רק יעצים עוד יותר את התחרות על שטחי תעסוקה מניבים, שכן הרשויות יזדקקו ליותר שטחים על מנת להבטיח הכנסה שוטפת ויציבה, שאינה תלויה בחסדי השלטון המרכזי.

סוגיית אי-האמון בממשלה גם היא חשובה וראויה לציון. הניסיון מלמד שלעיתים עושה הממשלה שימוש (או מנסה להשתמש) בכספי הקרנות לצרכים אחרים. כך למשל, עלולה הממשלה לעכב תשלומים לרשויות המקומיות, לקצץ את הקרן באופן רוחבי כחלק מתקציב המדינה, "ללוות" כספים מקרן זו על מנת לצמצם את הגרעון שלה, לשלם בכספים מתוכה את העלויות הכרוכות ביציאה למבצעים צבאיים, או לנסות להשתלט על היתרות בקרן. חששות אלה אינם תיאורטיים, אלא מבוססים על מקרי עבר.

לבסוף, ראוי להעיר שכל חלוקה מחדש של הארנונה היא בעייתית כשלעצמה. קל מאוד ליפול בפח ולראות בארנונה דיפרנציאלית איזה פתרון קסמים, אך מה שנחוץ הוא שינוי עמוק ויסודי בשיטת הארנונה. נוסף על כך, יש להקצות תקציבים ממשלתיים נוספים לשלטון המקומי בכללותו, שכן התקציבים הקיימים כיום – גם בערים הגדולות, קל וחומר ביישובים ערביים, בעיירות הפיתוח וביישובים בפריפריה החברתית – רחוקים מלהיות מספקים.

 

דניה ואקנין

 

עוד בנושא:

פעילי המחאה הפגינו מול העיריות נגד חוק הארנונה; שלום עכשיו: כסף להתנחלויות