כמדי שנה, ב-15 בינואר התאספו בברלין נציגים מכל המפלגות והארגונים הקומוניסטיים הגרמניים כדי לציין יחד את יום השנה לרצח רוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט ב-1919. את השניים רצחו ביריוני ה"פרייקור" – מיליציה פשיסטית שפעלה בשירות ממשלת ויימאר כדי לדכא את המהפכנים הקומוניסטים. בשנים האחרונות עברה הצעדה בשלום וללא עימותים, אך השנה בחרה המשטרה להתנכל לצעדה השלווה ולתקוף את המפגינים. כתירוץ להתנכלות זו טענה המשטרה שתנועת "הנוער הגרמני החופשי" (FDJ), הפועלת בגלוי ומשתתפת בצעדה כל שנה, אינה חוקית. הנפת דגליה של התנועה בידי כמה משתתפים שימשה בידי המשטרה עילה לאלימות ולמעצרים.
שוטרים נגד מפגינים, בשבוע שעבר, באירוע לזכרה של רוזה לוקסמבורג שנערך בברלין (צילום: יונגה וולט)
תאי התנועה הראשונים קמו בגרמניה כבר בשנות השלושים, כביטוי להתנגדות של נערות ונערים גרמנים לנאציזם. את התנועה הנוכחית הקימו קומוניסטים לאחר מלחמת העולם השנייה כדי לאחד תחתיה את הנוער הגרמני בארץ, שחולקה לאחר המלחמה לאזורי כיבוש אמריקאי, בריטי, צרפתי וסובייטי. התנועה אימצה את המחשבה המרקסיסטית-לניניסטית והפכה במהרה תנועת הנוער הגדולה בגרמניה המזרחית, שם פעלה בברכת הנהגת מפלגת האיחוד הסוציאליסטי. בכך דמתה התנועה לתנועות נוער אחרות במדינות מזרח אירופה, דוגמת הקומסומול הסובייטי. כתנועת הנוער הגדולה והמשפיעה ביותר בגרמניה המזרחית, היא מנתה מיליוני בני ובנות נוער, ואירחה מדי שנה פסטיבל בינלאומי של מוסיקה פוליטית. לאחר קריסתה של גרמניה המזרחית איבדה התנועה כמעט את כל חבריה. כיום מונה התנועה חברים ספורים בלבד, שהעדיפו לא להשתלב בתנועות הקומוניסטיות האחרות כדי לשמור על המסורת.
קומוניסטים מחוץ לחוק
המחלוקת העכשווית בנוגע למעמד החוקי של המפלגה הקומוניסטית ושל הנוער נטועה בתהליך המכונה על פי רוב "איחוד גרמניה". יש להזכיר, כי בפועל גרמניה לא אוחדה: הרפובליקה הפדרלית (המערבית) סיפחה את הרפובליקה הדמוקרטית (המזרחית) תוך חתימה על הסכם שהסדיר את המהלך. במסגרת הסכם זה נקבע כי מפלגות ותנועות פוליטיות שפעלו בגרמניה המזרחית יוכלו להמשיך בפעולתן גם בגרמניה "המאוחדת". סעיף זה איפשר לדוגמא למפלגה השמרנית במזרח להתאחד עם מקבילתה במערב. המחלוקת המשפטית נוגעת במפלגות ובתנועות שהוצאו אל מחוץ לחוק במערב גרמניה לפני האיחוד, כמו הנוער והמפלגה הקומוניסטית של גרמניה (KPD): האם עודן בלתי-חוקיות בגרמניה של היום, בהתאם לחוק המערב-גרמני הישן, או ששמורה להן האפשרות החוקית להמשיך לפעול כפי שהובטח בהסכם?
קומוניסטים גרמנים בוחרים באחת משתי דרכים: חלקם פועלים תחת שם וסמל שונים, כמו חברי המפלגה הקומוניסטית הגרמנית (DKP) ששינו את סדר המילים בשם המפלגה כדי להבדיל בינה לבין המפלגה האסורה; קומוניסטים אחרים בחרו לשמור על השמות והסמלים הקודמים, תוך הישענות על הסעיף בהסכם המאפשר למפלגות שפעלו בגרמניה המזרחית להמשיך בפעילותן.
נאבקים באימפריאליזם הגרמני
בניגוד לשנים קודמות, בהן צעד גוש הנוער ללא מפריע, השנה התנפלה המשטרה על חברי התנועה ועל צועדים אחרים שניסו לסייע להם. לפי דיווח בעיתון השמאלי "יונגה וולט", המשטרה עצרה באלימות משתתפת בת 14 שעטתה מסיכה עם סמל התנועה. משתתפי הצעדה ועדי ראיה הגיבו במורת רוח להתנהלות המשטרה וציינו את המפגינים לשבח בזכות שמירתם על הנחיות הבריאות המתחייבות בתקופת הקורונה.
בהצהרה לתקשורת שפרסם הוועד המרכזי של תנועת הנוער החופשי נכתב, כי האלימות המשטרתית הייתה "פעולה אלימה ואכזרית שנועדה לנקות את הרחובות מהמתנגדים לפעילות הממשלה, וזאת במטרה להשתיק ולרסק את הנאבקים באימפריאליזם הגרמני. מנגנון האלימות לא הוכיח כלום – מלבד פחד מפני אחדותו של נוער מהפכני ומפני מאבקו של מעמד העובדים".
102 שנה לרצח המהפכנית
ב-15 בינואר 1919 נחטפו בברלין המהפכנית הקומוניסטית רוזה לוקסמבורג יחד עם חבריה וילהלם פיק וקרל ליבקנכט בידי אנשי "פרייקור – "ארגון ימני קיצוני של חיילים משוחררים. במשך כמה ימים לא נודע גורלם. ידידה של לוקסמבורג, הסופר לאו יוגיכס, אשר ניסה להתריע על היעלמותה, נעצר אף הוא ונרצח. ארבעה חודשים לאחר מכן נמצאה גופתה צפה בנחל בלב הפארק טירגארטן (כעת ניצבת במקום אנדרטה לזכרה). לפי ממצאי הרופאים שניתחו את הגופה, לוקסמבורג הוכתה בקת של רובה ולאחר מכן נורתה בראשה. היא קבורה בבית הקברות המרכזי פרידריכספלדה הנקרא גם "אתר ההנצחה לסוציאליסטים" ברובע ליכטנברג הברלינאי.
כמו מנהיג מהפכת אוקטובר ו.אי. לנין, לוקסמבורג התנגדה למלחמה האימפריאליסטית – מלחמת העולה הראשונה. על רקע זה נעצרה, ביחד עם ליבקנכט, וביוני 1916 נידונה לשנתיים מאסר. בכלא המשיכה לכתוב ולהיות מעורבת בענייני השעה, והביעה תמיכה בלנין ובמהפכת אוקטובר, אם כי מתחה ביקורת על כמה מצעדיה.
ב-8 בנובמבר 1918 שוחררה לוקסמבורג מבית הסוהר וקידמה את הרעיון של התקוממות העובדים והאיכרים למען חברה סוציאליסטית, בעקבות התמוטטות הסדר הבורגני בימיו האחרונים של משטר הקיסר הגרמני. זאת בשעה שהפגנות ענק של פועלים וחיילים משוחררים התחוללו ברחובות הערים הגדולות. נאומה האחרון ניתן בוועידת היסוד של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית.
דניאל אלסון
הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"
