המשורר הלאומי הפלסטיני הדגול מחמוד דרוויש נולד בכפר הפלסטיני אל – בירווה בנפת עכו ב-13 במרץ שנת 1941 (שהוא גם יום התרבות הפלסטינית), בנם השני של סלים והוריה דרוויש. בנכבה הפלסטינית כפר הולדתו של דרוויש חרב ומשפחתו נמלטה לגז'ין ולאחר מכן לדאמור בלבנון, שנה לאחר מכן המשפחה חזרה לג'דיידה שבגליל.

דרוויש למד בבית הספר התיכון ע"ש "יני" בכפר יאסיף, ועבר לחיפה. היה פעיל בתנועת הנוער הקומוניסטית, בנק"י.

הוא עבד ככתב של ביטאון מפ"ם בערבית, "אלמרצאד", וכעורך משנה ב"אל-פג'ר", ירחון ספרותי בערבית בהוצאת מפ"ם. בשנת 1961 עבר לכתוב ב"אל-איתחאד", ביטאון מק"י. את ספר השירה הראשון שלו פרסם בגיל 19

הוא פרסם שירים ב"אל-ג'דיד", כתב העת הספרותי של מק"י בשפה הערבית. שיריו רוויים זעם וצער על כאב הארץ ועל סבלו והשפלתו של העם הפלסטיני.

שיריו זכו לפופולריות רבה בקרב אזרחי ישראל הערבים ובמדינות ערב וזכו לביקורות נלהבות ונחשבו לסמל ההתנגדות של האזרחים הערבים.

באפריל 1969 יצא לפריז לסימפוזיון של השמאל החדש. ומשם נסע למוסקבה ללימודים באוניברסיטת מוסקבה. בפברואר 1971 עזב את מוסקבה, ונסע למצרים.

ב-1995 הגיע לישראל כדי להשתתף בלווית עמיתו, אמיל חביבי. ב-1997 הפיקה הבמאית הישראלית-צרפתית סימון ביטון סרט תיעודי על חייו עבור הטלוויזיה הצרפתית. ב-15 ביולי 2007 חזר דרוויש לחיפה וקרא משיריו באודיטוריום חיפה, שהיה מלא מפה לפה.

ב-9 באוגוסט 2008 מת ביוסטון, טקסס שבארצות הברית, בעקבות סיבוכים לאחר ניתוח לב שעבר. משפחתו שקלה לקבור אותו בכפר הולדתו אל-בירווה, או בעיירה השכנה ג'דיידה, בה חיים עדיין כמה מבני משפחתו, אך החליטו לבסוף לקוברו ברמאללה. אחיו זכי אמר: "מחמוד אינו שייך למשפחה מסוימת או לכפר מסוים, אלא לעם הפלסטיני כולו, ולכן הוא צריך להיקבר במקום שכל הפלסטינים יכולים לבקרו". באוגוסט 2012 הוקם על קברו מוזיאון הכולל בתוכו אולם המציג חפצים אישיים וכתבי יד, ביניהם כתב ידו המקורי של הכרזת העצמאות הפלסטינית אותה ניסח, תיאטרון, פינת נואמים וגן.

על אף ביקורתו על הנהגות ישראל והפלסטינים, האמין דרוויש שהשלום הוא בר-השגה. בריאיון לעיתון הישראלי "הארץ" אמר:

”אני לא מיואש. אני סבלני ואני מחכה למהפכה עמוקה בתודעה של הישראלים. הערבים מוכנים לקבל את ישראל החזקה והחמושה בנשק גרעיני ועליה רק לפתוח את שערי המבצר שלה ולעשות שלום”

פרסים בהם זכה:
בשנת 1983 זכה בפרס לנין לשלום
בשנת 2003 הוענק לו פרס אריך מריה רמרק לשלום ביחד עם הפסיכולוג הישראלי דן בר-און
בשנת 2004 הוענק לו פרס הנסיך קלאוס