"יותר עובדים בישראל מתים ממחלות תעסוקתיות מאשר בתאונות עבודה". זו המסקנה של דו"ח עמותת קו לעובד שפורסם באחרונה. כמו כן, "לא קיימת 'מפת בריאות תעסוקתית' כלל ארצית במדינת ישראל כפי שקבעה ב-2014 ועדת אדם לבטיחות ובריאות תעסוקתית". מהדו"ח עולה כי המצב בתחום לא השתנה בשבע השנים שעברו: המסקנות שהוסקו מדו"חות העבר לא מיושמות, נתונים על היקף התופעה חסרים, והמחקר בתחום סובל ממחסור בכוח אדם ובמשאבים.
יותר עובדים בישראל מתים ממחלות תעסוקתיות מאשר בתאונות עבודה (צילום: מד"א)
לפי הערכות, בישראל חולים עשרות אלפי עובדים בשנה במחלות תעסוקתיות, ולפי אומדן נפטרים כ-1,700 עובדים בשנה כתוצאה מתחלואה תעסוקתית. לעומת זאת, בדו"ח האחרון שפרסם רשם המחלות התעסוקתיות בשנת 2019, מספר החולים (להבדיל מנפטרים!) במחלות תעסוקתיות עמד על כ-1,730 מקרים בלבד.
קיים מחסור במשאבים ובכוח אדם לאורך כל שרשרת הטיפול בבריאות תעסוקתית. דוגמא בולטת לכך היא מספרם הקטן של הרופאים התעסוקתיים, שהם מקור מידע עיקרי למצב בתחום המחלות התעסוקתיות והכתובת המרכזית לעובדים. בשנת 2020 עמד מספר הרופאים התעסוקתיים בישראל על כ-90 רופאים פעילים. מספר זה הוא 0.3% מכלל הרופאים בישראל. בישראל כ-4.1 מיליון עובדים, ו-99% מן הדיווחים על מחלות תעסוקתיות מקורו ברופאים תעסוקתיים. לכן, מספר המקרים המדווחים נמוך במיוחד.
תחום האכיפה סובל גם הוא ממחסור מתמשך במשאבים: במנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית מועסקים רק מאה מפקחים שתפקידם לאכוף את חוקי ותקנות הבטיחות והבריאות התעסוקתית. זאת ועוד, בשנתיים האחרונות לא מועסק במנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית ולו רופא תעסוקתי אחד. מרבית פעולות האכיפה ממוקדות בתחום הבטיחות, ולכן הפיקוח על מחלות תעסוקתיות בישראל הוא דל ביותר.
כמו כן, התגברות הניצול והגמישות בדפוסי ההעסקה, לרבות עבודות זמניות, עבודות במשרה חלקית או עבודה קבלנית, מקשים אף הם על איסוף הנתונים לגבי היקף התחלואה האמיתי במחלות תעסוקתיות. בנתוני רשם המחלות בישראל יש תת-ייצוג מובהק של נשים, של עובדים אצל מעסיקים קטנים ובינוניים ושל עובדים המועסקים באופן לא רשמי.
זאת, לעומת ייצוג היתר בדו"חות של עובדים מקצועיים (55%), ושל מפעלים גדולים בהם מועסקים 50 עובדים ומעלה (66%). עובדים אלה מדווחים בשיעורים גבוהים יותר בעיות בריאות בעבודה. ייצוג היתר בולט במיוחד בקרב עובדים שיש במקום עבודתם "מרפאת מפעל", הנותנת מענה לבעיות של בריאות תעסוקתית. יצוין כי ישראל לא אימצה עד היום אף לא אחת מהאמנות הבינלאומיות בנושא בריאות תעסוקתית עליהן המליץ ארגון העבודה הבינלאומי.
