כוחות ביטחון פנים מיוחדים של מרוקו, שבין היתר עוסקים בדיכוי של מחאות פוליטיות וחברתיות, השתתפו במצעד צבאי עם רובי תבור ישראלים. בתגובה לפרסומים הנזעמים ברשת, טוענים במרוקו שהרובים נרכשו מחברה אירופאית ולא מישראל. כך מסר האתר "ישראלדיפנס".

אך מבדיקה שנערכה מול המפעל באוקראינה המייצר רובי תבור ברישיון ישראלי, בעליו הכחישו שמכרו רובים מסוג זה למרוקו. לפי הפרסום, סוכנויות ייצוא הנשק של אוקראינה הכחישו אף הן את דבר ייצוא הרובים למרוקו. כמו גם, המפעל באוקראינה לא מייצר רובים בקוטר 9 מ"מ כפי שנצפה בידי הכוחות המרוקאים. גם המשטרה הקנדית רכשה לאחרונה רובים בקוטר זה ואישרה שזהו אותו סוג.

יצוין שהכוחות המיוחדים מצטיידים בנשק ישראלי בעת שגוברת המחאה החברתית בממלכה הצפון–אפריקאית. בשנה האחרונה נערכות הפגנות המוניות נגד מדיניות הממשלה הניאו–ליברלית ברחבי המדינה. ההפגנות פרצו בקיץ שעבר בחבל הריף, הפנו אצבע מאשימה לעבר הממשלה וראש הממשלה שמינה המלך, סעד א־דין אל־עות'מאני. ההפגנות הסתיימו תוך דיכוי קשה, מאות נעצרו וראשי תנועת ההתנגדות, "ההתגייסות העממית" (אל־חיראכ), עומדים כעת למשפט.

באוקטובר פרצו "הפגנות הצימאון" בעיר זאגורה בעקבות משבר קשה באספקת המים. במשך שבועות תושבי העיר בה מתגוררים 30 אלף בני אדם הפגינו שוב ושוב. עשרות מוחים נעצרו על ידי משטרה, חלקם עדיין במעצר בהמתנה למשפט. במזרח מרוקו, בעיר ג'ראדה פרצו מחאות בדצמבר אשתקד שנמשכו ללא הפוגה עד מארס האחרון. הרקע למחאות: המשבר הכלכלי והחברתי בעיר. חרף האופי הלא–אלים של ההפגנות, ב-13 במארס נכנסו לעיר כוחות מיוחדים של המשטרה ופיזרו אותן בכוח רב. נרשמו כ-200 פצועים ועשרות עצורים.

אבל הזעם החברתי לא דעך והמרי לבש לאחרונה צורה חדשה. זה כחודש מוטל חרם צרכנים רחב היקף על שלוש חברות גדולות, סנטרל לטייר שמייצרת מוצרי חלב, סידי עלי שמייצרת מים מינרליים, וחברת הדלק אפריקיה. החרם החל כמחאה מקוונת נגד המחירים הגבוהים שחברות אלה גובות מן הצרכנים, אבל עד מהרה הפך לתנועה אזרחית שדורשת להיטיב את רמת החיים של האזרחים במדינה. תגובת הממשלה החלה באדישות ובזלזול בחרם, המשיכה בדה לגיטימציה של המחרימים שהיו למיליונים, כאשר מנהל חברת מוצרי החלב האשים כי "החרמת המוצרים היא בגידה במולדת". החרם טרם הסתיים. שלושת התאגידים הם בידי משפחות של הבורגנות הגבוהה המרוקאית, הקשורה בהון הזר ובעלות קשרים טובים בחצר המלך ובממשלה.

ניסיונות ההרגעה של הממשלה לא נושאים לעת עתה פרי ותנועת המחאה והחרם כבר הסבה נזקים כלכליים כבדים לחברות. חברת דנונה הצרפתית, ששולטת בסנטרל לטייר המרוקאית, הודיעה על הפחתה של 30% ברכישת חלב והיא צפויה לפטר מאות עובדים. חזית חברתית–מעמדית נוספת העומדת להיפתח: הדרישה של האיגודים המקצועיים לתוספות שכר בעקבות יוקר המחיה הגובר. השכר במרוקו אינו עולה מאז הפגנות האביב הערבי בקיץ 2011.