ב-1 באוקטובר האחרון הלך לעולמו הפילוסוף והוגה הדעות המרקסיסט ההונגרי, אישטבן מֶסָזָרוֹש. הוא נולד בהונגריה ב-1930 ופיתח איבה לדיכוי המעמדי בעת שעבד במפעל למנועי מטוסים תחת השלטון הפשיסטי. הוא היה אז בן 12.
נשיא ונצואלה המנוח הוגו צ'אבס ומסזרוש. בן 87 במותו (צילום: המפלגה הקומוניסטית הברזילאית)
שנים אחר כך, כאשר למד בבודפשט, התיידד עם הוגה הדעות הגדול וחוקר הספרות גיאורג לוקאץ' (1971-1885). חיבוריו של לוקאץ' השפיעו על מסזרוש במשך כל הקריירה שלו. אחרי מלחמת העולם השנייה, בימי הסוציאליזם ההונגרי, ביטא מסזרוש קו מרקסיסטי ביקורתי אל מול האיבון המחשבתי של השלטון. כך, למשל, תבע חופש מלא לאמנות. לאחר דיכוי מהפכת 1956 בהונגריה בידי השלטונות הסטליניסטיים, נאלץ מסזרוש לעקור מהונגריה, התיישב לזמן קצר באיטליה ואחר כך עבר לבריטניה, תחילה ליורק, ואחר כך לאוניברסיטה של סאסקס, שם כיהן משך 15 שנה כפרופסור לפילוסופיה. כתיבתו הפילוסופית והסוציולוגית הפכה אותו לאחד ההוגים המשמעותיים של המרקסיזם ההומניסטי במאה העשרים. הוא תרם לקריאה חדשה בכתבי השחרות של מרקס, אותם קשר לחזון שחרור האדם מניכור (ובכך המשיך גם את מפעלו של לוקאץ'). ספרו החשוב "תיאוריית הניכור של מרקס", ראה אור בבריטניה ב-1970.
לאחר התמוטטות ברית המועצות והארצות הסוציאליסטיות, בעת שחוגים בשמאל העולמי נסוגו משאיפותיהם המהפכניות, הקדיש מסזרוש חלק משמעותי מכתביו לניסיון להציע דרך קונקרטית כדי להתגבר על הקפיטליזם ולבנות יסודות תאורטיים לסוציאליזם ולחברה המהפכנית. בהקשר זה מן הראוי לקרוא את ספרו "סוציאליזם או ברבריות" (2001), בו הוא מנבא את השלב השלישי, הברברי, של הקפיטליזם הניאו–ליברלי. חיבוריו התיאורטיים זכו בתפוצה רחבה בשנות המשבר הנוכחי של הגלובליזציה עליה כתב בחיבור הזה. בעיקר מצאו חיבוריו קוראים רבים באמריקה הלטינית. הוגו צ'אבס, למשל, היה אחד ממעריציו הגדולים של מסזרוש.
מסזרוש היה גם אחד התיאורטיקנים החשובים שהצביעו על המשבר האקולוגי כביטוי לסתירה פנימית והכרחית בקפיטליזם. והראו כיצד הוא מהווה (יחד עם המשבר הכלכלי) משבר מבני של השיטה הקפיטליסטית כולה. כך כתב בספרו "סוציאליזם או ברבריות": "במידה מסוימת היה מרקס מודע ל'בעייה האקולוגית', כלומר לבעיות הסביבה תחת שליטת ההון ולסכנות הגלומות בו לקיום האנושי. למעשה היה הראשון שהמשיג זאת. הוא דיבר על זיהום אויר, ועמד על כך שההיגיון של ההון – החייב לרדוף אחרי רווחים, בהתאם לדינמיקה של התרחבות והצבר הון – אי אפשר שתהיה לו התחשבות כלשהי בערכים אנושיים ואפילו לא בהישרדות אנושית".
לאורך השנים, שילב מסזרוש בהגותו דיונים מכלכלה פוליטית ועד לפילוסופיה של התודעה. הוא בחן מחדש את שאלת מבנה המדינה המודרנית ואת התמורות שחלו בה, ובמקביל מתח ביקורת על הכשלים של משטרי הגוש המזרחי.
הוא הציע להתגבר על ההפרדה המנכרת בין יחסי הייצור, מנגנוני החלוקה, הרגלי הצריכה ואיכות הסביבה באמצעות בנייתן של קהילות דמוקרטיות וטיפוח של יחסים חברתיים הנטועים בצרכים אנושיים ובמחויבות לשוויון עמוק ובר–קיימא. מורשתו המרכזית של מסזרוש נטועה בטענתו, כי התנאים לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית למשטר המעמדי קיימים כבר בהווה.
הוא הצביע על קווי היסוד לבניית חברה סוציאליסטית מתוך המאבקים המתחוללים בראשית המאה ה-21. בלכתו, הותיר אחריו אתגר עבורנו.
עמרי עברון
