מה למדת היום, איש שמאל יקר?

מאת עמירם לוי

בעקבות מאמרה של תמר גוז'נסקי "מסקנות נמהרות על מות השמאל" (זו הדרך", 18.2, וגם באתר מק"י), ציפיתי לשמוע, מה יש לראשי מרצ לומר בתגובה לקריאה לחשיבה חדשה של השמאל ולהושטת היד של חד"ש. ואכן, ב-19 בפברואר ראו אור ב"הארץ" שני מאמרים של אישים בהנהגה של מרצ או מקורבים אליה– ד"ר צביה גרינפילד וד"ר אלכסנדר יעקובסון.

אז מה למדו אנשי מרצ?

צביה גרינפילד, שכיהנה בסיעת מרצ בכנסת ה-17 במשך חודשים ספורים והייתה מועמדת במקום ה-7 ברשימת התנועה החדשה – מרצ לכנסת ה-18, למדה בכלל, שההצבעה ההגיונית בבחירות האחרונות הייתה דווקא לרשימת… קדימה. וכך כותבת גרינפילד:

"בוחרי השמאל, שהצביעו ללבני, הצביעו למעשה על כיוון הפעולה היחידי והאפשרי והמתבקש מעתה: שיתוף פעולה ממוקד של כל הכוחות הפוליטיים והחברתיים, המסכימים, שהקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית, תוך שמירה על ביטחון אזרחי ישראל, היא הסוגיה המרכזית והמהותית ביותר שמעיקה זה שנים על החברה הישראלית".

אכן, סיום הכיבוש וכינון המדינה הפלסטינית העצמאית בצד ישראל הוא המשימה החשובה ביותר. אך איך מתקשרת לכך לבני? הרי לבני שירתה בממשלות שרון ואולמרט והייתה שותפה מלאה להינתקות הצינית ולסגירת המעברים, למלחמות לבנון השנייה ועזה, להצגה חסרת התוחלת של מו"מ עם הרשות הפלסטינית.

אך גרינפילד אינה מסתפקת בהתמוגגות למראה קדימה, לבני ובוחרי מרצ שהצביעו "כן". בהמשך מאמרה, היא מציעה לראות גם בליברמן פרטנר אפשרי להשגת ההסדר של שתי מדינות. ואם לא די בכך, היא מציעה לדחוק הצידה את "יחסו המחפיר של ליברמן למיעוט הערבי", שכן זה נושא פחות חושב מ"הסיכוי" להגיע לשלום ישראלי-פלסטיני בתמיכת ליברמן. מה נאמר? לקרוא ולשפשף את העיניים!

אלכסנדר יעקובסון, המלמד באוניברסיטה העברית, ואשר נמנה בעבר עם חברי הנהגת מרצ,  כותב בפתיחת מאמרו:

"בעקבות תבוסת מרצ בבחירות רבו כצפוי הקולות הקוראים לה 'לחדד עמדות' – כלומר, להתקרב יותר לחד"ש".

אך יעקובסון מתנגד לקריאות אלה, ואת התנגדותו הוא עוטף בטענה, לפיה השמאל הרדיקלי מגבה את "הלאומנות הערבית משני צדי הקו הירוק" ובכלל מתנגד לזכות קיומה של ישראל. וכך, בנופפו בטענות הנדושות של הימין, יעקובסון מציע סדר יום משלו לשמאל הציוני: לחדד עמדות רק בכל הנוגע במה שנוגע בלאומנות הערבית, כי לגבי הלאומנות היהודית, מבחינתו הכל כבר נאמר (מומלץ לו לקרוא את גרינפילד על 'ליברמן השותף לחזון שתי מדינות').

נותר לקוות, שמכיוון מרצ יישמעו גם קולות אחרים לגמרי, הקוראים להתקרב יותר לחד"ש ולשתף פעולה עמה.