מהפכה אקולוגית תמנע אסון: מפגש עם ההוגה האקו-סוציאליסטי ג'ון בלמי פוסטר

ג'ון בלמי פוסטר, עורך הירחון המרקסיסטי "מונת'לי רוויו" ומחשובי ההוגים האקוסוציאליסטים, התארח לאחרונה (18.11) במפגש זום ציבורי מקוון שנערך ביוזמת סניף תל אביב של מק"י. המפגש התקיים בסיכומה של סדרת מפגשי קריאה ודיון בספרו של פוסטר מ-2009 "המהפכה האקולוגית", שחברי הסניף תרגמו לעברית חלקים ממנו. סדרת המפגשים היא חלק מיוזמה כוללת לחשוף את הקהל קורא העברית לחיבוריהם של הוגים מרקסיסטיים מודרניים חשובים, ולהעמיק את החינוך הרעיוני המרקסיסטי בקרב חברי המפלגה ותומכיה.

ג'ון בלמי פוסטר, עורך הירחון המרקסיסטי "מונת'לי רוויו" (צילום: קרן רוזה לוקסמבורג)

בראשית דבריו איזכר פוסטר את הדילמה שהציגה רוזה לוקסמבורג בדבר "סוציאליזם או ברבריות", והבהיר, כי הדילמה עמה מתמודדת האנושות כיום היא: "מהפכה אקולוגית או הרס אקולוגי". הרס אקולוגי, אמר, הוא גורל גרוע מברבריות, שכן משמעותו היא השמדה. הבחירה אליה מובילה אותנו כיום המערכת הקפיטליסטית היא השמדה אקולוגית. במסגרתה חלקים מסוימים, העניים יותר של כדור הארץ, יהיו אלה שייפגעו ויושפעו ראשונים, אך בסופו של דבר יושפע ממנה העולם כולו.

לטענתו, בעשור שחלף מאז פרסום ספרו נפוצה ההכרה כי מהפכה אקולוגית היא כורח המציאות, וכי פתרונות רפורמיסטיים לא יספיקו. לאחר הכשלון של ועידת האקלים ב-2009, החלה לחלחל ההכרה כי המדינות המתועשות לא יעשו דבר על מנת לבלום את סכנת ההרס האקולוגי. לכן על תנועות המונים להתארגן ולדרוש מהפכה של ממש, ולא להסתמך על הסכמים וולונטריים נתמכי תאגידים, שההבטחות הכלולות בהן ריקות מתוכן. בעקבות דו"ח הפאנל הביןממשלתי לשינוי האקלים מ-2018, אמר פוסטר, ראינו תנועה אקלימית הולכת וגדלה, ניסיון להציע "גרין ניו דיל" – על כל מגבלותיו – וגלי מחאה של "המרד בהכחדה" שבשיאם סגרו את לונדון. אולם תנופת התארגנות זו נבלמה בשל משבר הקורונה. משבר אשר כשלעצמו, כפי שהצביע פוסטר, קשור ישירות בהרס הסביבה בידי האדם.

המחשבה כי פיתוחים טכנולוגיים או מעבר לאנרגיות חלופיות יבלמו את המשבר וזאת ללא שינוי המבנה החברתי שגרם לו, טען פוסטר, היא נאיבית: הקפיטליזם, על שיטות הייצור, הצריכה והצבר ההון שלו הוא ליבת המשבר, והוא שמונע את פתרונו. פוסטר הדגיש כי משבר האקלים הוא רק חלק ממשבר אקולוגי כולל: מבין תשעת הגבולות הפלנטריים, חצינו כבר את הקו האדום בנוגע לשינוי האקלים, אך גם ביחס למחזורי החנקן והזרחן ולהכחדת המינים. הפגיעה באיזון הביולוגי תוביל, אם לא תיבלם, גם למחסור במי שתייה, להתחמצנות אוקיאנוסים, לכריתת יערות ועוד. חשיבה דיאלקטית מראה לנו כי ככל שאנו מגדילים את היקף הכלכלה, כך אנו מפעילים עוד לחץ על מערכת פלנטרית מוגבלת. המשבר, אפוא, הוא תוצר של המבנה הכלכלי של החברה הקפיטליסטית.

בנקודה זו בדבריו נדרש פוסטר לרעיון הקרע המטבולי של מרקס. לפי רעיון זה, תהליך הייצור מחולל חילוף חומרים בין בני האדם לכדור הארץ, וכי בשינוי כדור הארץ, אנו משנים את חילוף החומרים בינינו לבינו. הקרע המטבולי שיצר הקפיטליזם הוא ניכור בין בני האדם לבין הטבע. הקרע המטבולי מושרש בייצור ויחסנו לטבע מתווך באמצעות שיטת הייצור הקפיטליסטית וההיגיון הפנימי שלה. מרקס, שסבר כי עלינו להגן על כדור הארץ למען הדורות הבאים, טען כי הסוציאליזם יספק הגנה זו. אין ביכולתו של הקפיטליזם לפתור את הקרע המטבולי ואת הניכור בין האדם לבין הטבע, שכן הוא הגורם המחולל אותם. לפיכך, רק ניתוח מרקסיסטי מסוגל להבין באמת את המשבר האקולוגי. ב"הקפיטל" מגדיר מרקס את הסוציאליזם כרגולציה רציונלית של המטבוליזם בין בני אדם לבין הטבע באופן אשר יישמר אנרגיה מחד גיסא, ויאפשר פיתוח אנושי מאידך גיסא. השקפתו של מרקס קידמה התפתחות אנושית בת קיימא כמפתח לסוציאליזם, וכיום ברורה ביתר שאת חשיבותה.

סוגיית האימפריאליזם עלתה גם היא בדיון: פוסטר הזכיר כי ידוע לכל שהמדינות העניות ייפגעו קשה יותר בשלב הראשון של משבר האקלים. מבחינה מדעית, מדינות חצי הכדור הדרומי יפגעו יותר ממדינות חצי הכדור הצפוני. זאת חרף אחריותן של המדינות העשירות בחצי הכדור הצפוני למרבית הפליטה של גזי החממה. תגובתן האיטית למשבר נובעת ככל הנראה מעובדה זו. במשרד החוץ האמריקאי אף מתקיימים דיונים, לא בשאלה כיצד למנוע את האסון האקולוגי, אלא איך לנצלו לשם הגברת כוחן של ארצות המערב. הפגיעה בחצי הכדור הדרומי תתבטא, לדברי פוסטר, במהלך תקופה היסטורית קצרה יחסית, במאות מיליונים של פליטי אקלים.

המהפכה האקולוגית היא, כשם שהגדיר זאת מרקס ב"מניפסט הקומוניסטי" – "שינוי מהפכני של החברה כולה". בסיס השינוי יהיה "הפרולטריון הסביבתי". מרידות הפועלים הגדולות, כפי שניתח פרידריך אנגלס, מתרחשות כאשר תנאי העבודה והתנאים הסביבתיים – מזון, סניטציה, דיור – מתדרדרים. על רקע שילוב זה מתגבש מאבק מעמדי חריף, כאשר עבור הנאבקים לא משנה אם המאבק פרץ בשל תנאים כלכליים או אקלימיים, אלא משנה הידיעה שיש להפנותו נגד המערכת שדרדרה אותם. פסימיות, סיכם פוסטר, אינה אופציה, שכן האפשרויות הן מהפכה או חורבן. התפתחות אנושית בת קיימא היא היעד – והדרך אליה היא הסוציאליזם.

אדם אלי

המאמר פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך" (עמ' 7):

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2020/12/G47_2020.pdf