מגדל פיז"ה: תוצאות המבחנים משקפים אפליה אתנית ופערים מעמדיים מעמיקים

הרשות הארצית למדידה והערכה פרסמה בשבוע שעבר את הממצאים של מבחני פיז"ה הבינלאומיים שנערכו בשנת 2018. המבחנים נערכים לתלמידים בגילאי 16-15, והנתונים לגבי ישראל מתייחסים ל-7,500 תלמידים במדגם מייצג של 174 בתי ספר מכל הזרמים. הנתונים הקשים משקפים את כישלונה של מערכת החינוך הישראלית בשנות שלטונו הארוכות של הימין.

מהנתונים עולה כי חלה ירידה בהישגים הממוצעים של כלל התלמידים, וירידה משמעותית במיוחד אצל תלמידים ערבים. בהשוואה בינלאומית, סין מובילה את טבלת ההישגים, בעוד שתלמידי ישראל הגיעו למקום ה-37 מבין המדינות המשתתפות בהישגי הקריאה ולמקומות ה-42 וה-41 במדעים ובמתמטיקה.

ישראל גם נמצאת במקום הראשון המחפיר מבחינת פערי הציונים בין תלמידים על רקע מעמדי, פערים שהתרחבו בתקופה 2018-2015.

מדאיג במיוחד ששיעור התלמידים שנכשלו בכל שלושת התחומים גדל בעשור שלטונו של בנימין נתניהו, ועומד כיום על 22% – אחד מכל חמישה! פערים גדולים במיוחד ניכרים בין החינוך היהודי לזה הערבי, ופערים אלה התרחבו כאשר שיעור התלמידים המתקשים בלימודיהם בחינוך הערבי עלה ל-69% בהשוואה ל-31% בחינוך היהודי.

הפערים בישראל עצמה, בין הישגי התלמידים בחינוך הערבי בהשוואה לחינוך היהודי, גדולים משמעותית מהפער בין ישראל לממוצע המדינות הקפיטליסטיות המתקדמות החברות בארגון לפיתוח ושיתוף פעולה כלכלי (OECD).

בחתך מגדרי, במתמטיקה ציוני התלמידות נמוכים בנקודות בודדות מציוני התלמידים, אך שיעור הבנים המצטיינים גבוה בכמה אחוזים. בחינוך הערבי המצב הפוך – ישנו פער בולט לטובת התלמידות. במדעים, התלמידים מובילים בכמה נקודות בחינוך היהודי, והתלמידות מובילות בפער ניכר בחינוך הערבי. באוריינות ובקריאה ציוני התלמידות גבוהים יותר בשני המגזרים, אך הפער גדול יותר בחינוך הערבי.

לכישלונות ולפערים במערכת החינוך המקומית אבות רבים. הבולטים שבהם הם נתניהו ושר החינוך לשעבר – שר הביטחון דהיום – נפתלי בנט. ממשלות הימין אחראיות להעמקת הפערים המעמדיים בחברה הישראלית ולהפרטת השירותים הממלכתיים – כולל הפרטת החינוך בדלת האחורית: סבסוד דיפרנציאלי של החינוך והגדלת תשלומי הורים.

סוד הפערים נמצא גם בנתונים בדבר השקעה השנתית לתלמיד. זרם החינוך הדתי-ממלכתי צועד בראש: 40 אלף שקל לתלמיד; 31 אלף שקל בזרם החילוני-יהודי; ורק כ-24 אלף שקל בחינוך הערבי.

הפערים העצומים בהשקעה בחינוך של רשויות מקומיות מבוססות מול רשויות חלשות אף הם נותנים את אותותיהם. לכך יש להוסיף את המחסור במורים מקצועיים החמור יותר בפריפריה בהשוואה למרכז הארץ, ואת חולשות מערכת החינוך הערבית הסובלת מתת תקצוב וממינויי מנהלים ומורים משיקולים לא מקצועיים. ללא שינוי מן היסוד במדיניות החינוך ובהשקעות בו, מבחני פיז"ה דומים למגדל פיזה.

 

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"