רוזה לוקסמבורג (צילום: ויקימדיה), מהפכנית יהודייה פולנייה–גרמנייה ותיאורטיקנית מרקסיסטית–פמיניסטית, נולדה ב-1871. אנשי מיליציית פריקור הימנית–קיצונית רצחוה ב-19 בינואר 1919 לאחר כישלון מרד הספרטקיסטים בהנהגתה. לוקסמבורג נמנתה עם מייסדי המפלגה הקומוניסטית הגרמנית.
עוברים ושבים הזעיקו את משטרת ברלין ב-31 במאי 1919: גופת אישה נתגלתה באחת מתעלות העיר. מבדיקת בגדיה זוהתה האישה כרוזה לוקסמבורג, אותה רצחו באותה שנה המיליציות האנטי–המהפכניות בהנהגת גוסטב נוסקה הסוציאל–דמוקרטי, אחד מאויביה המושבעים של הנרצחת.
לוקסמבורג ונוסקה הכירו היטב. היא התנגדה נחרצות למלחמת העולם האימפריאליסטית; הוא תמך בהתלהבות בהשתתפות ארצו במלחמה. מרחק כמה צעדים מהמקום בו הגופה של לוקסמבורג הושלכה אל המים, הוטבעה גופתו של מייסד נוסף של המפלגה הקומוניסטית, המהפכן הוותיק קרל ליבקנכט, אף הוא יליד 1871.
יחד עמם נרצחו בדם קר מאות ספרטקיסטים, מרביתם פועלים. ליבקנכט נכלא שנים בגין התנגדותו למלחמה. לוקסמבורג הוחזקה בכלא במשך שנתיים וחצי בגין אותה סיבה. היא שוחררה ב-8 בנובמבר 1918 במסגרת חנינה כללית בימיו האחרונים של המשטר המלוכני, על רקע תסיסה חברתית ופוליטית גוברת בטרם ההכרזה על רפובליקת ויימאר.
בין נובמבר 1918 להירצחה כעבור שלושה חודשים, פעלו לוקסמבורג וחבריה להקמת מפלגה קומוניסטית לפי הדגם של המפלגה הבולשביקית הרוסית. גרמניה אף היא הייתה מדינה אימפריאליסטית שהובסה בקרב ובית מלוכתה התמוטט. לכן חתרו הקומוניסטים לכונן מועצות פועלים, איכרים וחיילים שתתגבש בהמשך לשלטון מהפכני.
כישלון ההתקוממות הספרטקיסטית
הסוציאל–דמוקרטים הגרמנים נאבקו בניסיונות אלה, ואף פיזרו הפגנות ענק של פועלים וחיילים משוחררים שדרשו סוציאליזם. למרות שלוקסמבורג סברה כי ההתקוממות הפועלית היא טרם זמנה ואף והרפתקנית, עמדה בין מנהיגי הפועלים ונשאה נאומים מדי יום למען השינוי המהפכני. נאומה האחרון היה בוועידת הייסוד של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית.
לאחר כישלון ההתקוממות הספרטקיסטית, רבים טענו כי היה זה "ניסיון הפיכה של מעטים נגד רצונם של רבים". זה לא נכון. לא מדובר היה ב"הפיכה", אלא במהפכה של ממש. אך חסרה אז בגרמניה הנהגת מהפכנית מקיפה שבכוחה להוביל אל הניצחון והשלטון את ההמונים שיצאו לרחובות הערים.
כעבור חצי מאה, בהתקוממות הסטודנטים של 1968, דרשו באוניברסיטת קלן (ללא הצלחה) לקרוא למוסד על שמה של רוזה לוקסמבורג. ב-1988 נחנכה בצד המערבי של ברלין אנדרטה לזכרה על שפת התעלה שממנה נמשתה גופתה.
לאחר סיפוח גרמניה המזרחית הוחלט שלא לשנות את שמה של כיכר רוזה לוקסמבורג הנמצאת ברובע מיטה שבמזרח ברלין. לידה ניצב בית קרל ליבקנכט, שבו ישבה בשנות ה-20 הנהגת המפלגה הקומוניסטית. כיום שוכן בו מטה מפלגת השמאל.
ב-1919 כתב המחזאי והמשורר ברטולט ברכט כתובת קבר לזכר לוקסמבורג: "רוזה האדומה כבר מזמן אבודה,/ היא מתה/ מקום קבורתה לא נודע -/ וכיוון שאמת לעני שיננה,/ העשיר כבר סידר לה מיתה משונה./ נוחי בשלווה" (תרגמו רועי גרינוולד ודורי מנור).
על "מכתבים מבית הסוהר"
במאי 2009 ראתה אור, בהוצאת ספריית פועלים, מהדורה נוספת של הספר פרי עטה של לוקסמבורג, "מכתבים מבית הסוהר". תרגמה אותו מגרמנית המשוררת לאה גולדברג.
העיתונאי חיים ברעם כתב אז באתר "הגדה השמאלית": "בתרגומה המופלא של גולדברג הצטיירה רוזה האדומה כאישה רגישה, חובבת טבע, ששום דבר אנושי לא היה זר לה. הטבע חוגג בכל מכתב בשלל צבעיו והדרו, והתיאורים שזורים בציטטות של גדולי הסופרים ההומניסטים ובאזכורים של כל אושיות התרבות האירופית. לא בכדי כותבת לוקסמבורג לחברתה בנפש, סופי (סוניה) ליבקנכט: 'הרי בנפשי פנימה, בהיותי שרויה בפאת גן כזאת, כמו כאן, או בשדה בין צרעות ודשאים, חשה אני את עצמי כבתוך מולדתי הרבה יותר מאשר בכינוס המפלגה'.
את הדברים היא כותבת בפשטות ובכנות, בלי היסוס, אבל בכל זאת ניכרת מידה קלה של התחטאות והבנה, שהחצנת רגשות כאלו תתקבל אצל אחדים מחבריה לדרך ככפירה בעיקר. סופי היא חברה, והחברות היא אינטימית דיה לאפשר וידויים כאלה. 'את לא תריחי בזה תיכף ומיד ריח של בגידה בסוציאליזם. יודעת את, הרי יש לקוות כי אף על פי כן אמות על משמרתי בהיאבקות בראש חוצות או בבית הסוהר'".
יצוין שאירוע במלאות 100 שנה לרצח רוזה לוקסמבורג יתקיים במועדון הגדה השמאלית (אחד העם 70, ת"א) במוצ"ש הקרוב (19.1) ב-18:00. ישתתפו בו פרופ' משה צוקרמן וח"כ דב חנין (חד"ש, הרשימה המשותפת). תמר קצירי תנחה את האירוע, שייערך בחסות "זו הדרך", הגדה השמאלית וקרן רוזה לוקסמבורג. ב-20:00, לאחר ההרצאות, יוקרן סרטה של מרגרט פון–טרוטה "רוזה לוקסמבורג" (גרמניה, 1986) במסגרת מועדון הקולנוע בגדה השמאלית.
אפרים דוידי
