מאה חמישים ושתיים שנים לחיסול הקומונה הפריזאית בראשות אוגוסט לואי בלנק

ב-30 במאי 1871 תמו ימיה של הקומונה של פריז, הניסיון ההיסטורי הראשון בתולדות האנושות של מעמד העובדים בשלטון. הקומונה נפלה בעקבות דיכוי רצחני שהחל עם התקפה ב-2 באפריל על ידי כוחות הבורגנות שכונו "צבא ורסאי", אשר הפגיזו העיר ובה כשני מיליון תושבים. עם פריצת כוחות הצבא לפריז ב-21 מאי, עשרות אלפים הוצאו להורג ובהם נשים ולילדים. רבים מהקומונרדים שנתפסו נורו אל מול קיר הידוע כיום כ"קיר הקומונרדים", בבית הקברות פר-לשז ואלפים אחרים הובלו אל ורסאי על מנת להישפט שם.

ההתנגדות הקשה ביותר הייתה מאזורי הפועלים במזרח העיר, ושם נמשכו הקרבות למשך שמונה ימי לחימת רחוב אכזרית, המכונים "שבוע הדמים". במהלך הלחימה חיילי הממשלה רצחו אלפי אזרחים בלתי חמושים. אבדות הקומונרדים בקרב מוערכות בשלושים אלף איש. שלושים אלף נוספים נעצרו. רבים נורו, וכשבעת אלפים מהם נשלחו למושבת העונשין במושבות שמעבר לים. מעטים הצליחו להימלט. בסך הכול מוערכות אבדות הממשלה הבורגנית בתשע מאות נפש ופריז הושארה תחת ממשל צבאי למשך חמש שנים לאחר הבסת הקומונה.

הקומונה הוקמה רשמית ב-26 במארס 1871 לאחר שנבחרה מועצה עירונית חדשה בת 81 חברים, בראשות המהפכן הוותיק לואי אוגוסט בלאנקי כנשיאה, כעבור יומיים הוכרז על הקמת "הקומונה הפריזאית" והדגל האדום אומץ כדגלה. המשמר הלאומי הוחלף בגוף חדש שאליו צורף כל פריזאי הכשיר לאחוז בנשק. הקומונה הקפיאה את תשלום חובות שכר דירה ומנעה מחנויות משכון למכור את המשכונות, מכיוון שפועלים שהידרדרו למצב כלכלי קשה נאלצו למשכן את כלי עבודתם.

הוכרז על הפרדת הדת מהמדינה, בוטלו משמרות הלילה במאפיות בפריז, רכושה של הכנסייה הקתולית הולאם ונאסר על לימודי דת בבתי הספר. כמו כן, הוכרז על הקפאת כל החובות, וביטול הריבית על החובות. לכנסיות הותר להמשיך בפולחן, רק אם תאפשרנה אסיפות פוליטיות ומופעי תרבות בתחומיהן בשעות הערב. בשל ריבוי המגמות המהפכניות ושליטת הפועלים הדמוקרטית במועצות שהוקמו ברובעי העיר, משמשת הקומונה הפריזאית דוגמה ומופת לקומוניסטים ולסוציאליסטים המהפכנים עד עצם היום הזה