את המניפסט האקו–סוציאליסטי כתבו במשותף ג'ואל קובל ומיכאל לוי בסדנת מחקר שנערכה בספטמבר 2001 בצרפת. קובל, שמת אשתקד בניו יורק, הגדיר את עצמו פסיכואנליטיקן מרקסיסטי והחל את פעילותו הפוליטית במאבק נגד מלחמת וייטנאם בשנות ה-60. פרופ' לוי, יליד ברזיל (1938), הוא הוגה דעות מרקסיסטי צרפתי, שפוטר ב-1968 מאוניברסיטת תל אביב בגלל פעילותו נגד אותה מלחמה אימפריאליסטית ובשל דעותיו האנטי–ציוניות. המניפסט עומד להתפרסם ב"זו הדרך" לקראת המפגש השני של הסדרה הרעיונית "מרקסיזם במאה ה-21", הנערך ביוזמת סניף תל–אביב של מק"י, ולקראת הקמתו של הפורום הסביבתי של חד"ש, מחר, שלישי 23 ביולי.

המאה ה-21 נפתחת בצורה קטסטרופלית, עם קריסה סביבתית חסרת תקדים בצד עליית סדר עולם כאוטי הכולל איומי טרור ומלחמות בעצימות נמוכה, אשר שוטפים את העולם. בכוח סדר זה לפורר מדינות וחברות באפריקה, במזרח התיכון, באמריקה הלטינית ובאסיה.

לתפישתנו, קשורים הקריסה הסביבתית והמשבר החברתי זו בזה באופן עמוק. אלה ביטויים שונים של אותם כוחות מבניים. הקריסה האקולוגית נוגעת בתהליך התיעוש המהיר המציף את כדור הארץ, ומעמיד בסימן שאלה את עתיד היציבות הסביבתית. כמו כן, הקריסה החברתית הנובעת מהאימפריאליזם והידועה גם בשם גלובליזציה מפרקת חברות הנעמדות בדרכה. זו המגמה המרכזית בהתפתחות ההיסטורית בימינו: התפשטותו של המשטר הקפיטליסטי העולמי.

אנחנו דוחים כל גישה תעמולתית הבאה לרכך ואף להלבין את הברוטליות של המשטר הקפיטליסטי. אנו דוחים גם את הניסיוניות לטיוח בירוק ("התיירקקות") במטרה להסוות את המחיר הסביבתי הכבד, ואף את המחיר האנושי הבלתי נסבל, הנגבים בשל מעשיהן הנפשעים של המדינות הקפיטליסטיות תחת מעטה שקרי של "דמוקרטיה" או "זכויות אדם".

אנו נחושים לבחון את הקפיטליזם כפי שהוא וכפי שהוא פועל. ההשלכות על הטבע ועל המאזן האקולוגי של המשטר הדוגל אך ורק במיקסום רווחים – הן הרסניות. משטר זה חושף את המערכת האקולוגית למזהמים ההורסים את בתי הגידול שהתפתחו במשך נצח, מפזר רעלים מסוכנים וגוזל את החיונית של הטבע . זאת, אך ורק לשם הצבר ההון.

בכל הנוגע באנושות ובדרישותיה להגדרה עצמית, לקהילתיות הוגנת ולקיום בעל משמעות, מקטין ההון את מרבית אוכלוסיות העולם למאגר כוח עבודה זמין וזול. ההון משליך המונים בצדי הדרך כחסרי תועלת.

משטר ההון הגלובלי חתר תחת כבודן של קהילות רבות באמצעות השלטת האחדה תרבותית, הדוגלת בצריכה חסרת מעצורים ודה–פוליטיזציה. משטר זה הגדיל פערים במבנה הכוח ובעושר לרמות חסרות תקדים בהיסטוריה האנושית.

זאת, בעזרת רשת של מדינות המשרתות את האינטרסים של ההון. הן מושחתות וכפופות, בעוד האליטות המקומיות מקדמות את הדיכוי בשירות אותם אינטרסים. הכל נעשה באמצעות מגוון של ארגונים על–מדינתיים תחת הפיקוח הכללי של המעצמות המערביות ובייחוד של מעצמת העל האמריקאית, כדי לחתור תחת האוטונומיות של הפריפריות ולקשור אותן אל המרכזים הקפיטליסטיים באמצעות חובות בלתי ניתנים לפרעון. זאת, שעה שהן מחזיקות במנגנונים צבאיים ענקיים שנועדו לאכוף את משמעת הקפיטליזם.

אנחנו סבורים כי המערכת הקפיטליסטית הקיימת אינה יכולה להסדיר את עצמה. היא איננה מסוגלת לפתור את המשבר הגובר וההולך. אין בכוחה לפתור את המשבר הסביבתי, כי כדי לעשות כן היא נדרשת להציב גבולות על הצבר ההון – אופציה בלתי מתקבלת על הדעת למערכת הבנויה על הכלל "גדל או מות".

היא גם אינה יכולה לפתור את משבר הטרור וצורות אחרות של התנגדות אלימה, כיוון שהדבר מחייב נטישה של היגיון השליטה האימפריאליסטית. האופציה היחידה שנשארה בידיה היא – להמשיך ולהשתמש בכוח הברוטלי המגביר את הניכור והשותל את הזרע להמשך הטרור ולהמשך הפעולות נגד הטרור. כך מתפתחת צורה חדשה ומרושעת של פשיזם.

בסיכום, המערכת הקפיטליסטית העולמית פושטת רגל מבחינה היסטורית. היא הפכה אימפריה שאינה מסוגלת להסתגל לשינויים, שעצם גודלה חושף את חולשתה. בכל הנוגע בסביבה, המחיר שגובה המערכת הקפיטליסטית העולמית הוא בלתי נסבל לחלוטין. יש לשנותה באופן יסודי ואף להחליפה, כדי ליצור עתיד של קיום בכבוד ובר קיימא.

וכך, שבה בזמננו האבחנה החריפה של רוזה לוקסמבורג: "סוציאליזם או ברבריות!". הברבריות עוטה כעת את מורשתה של המאה שחלפה ומחדשת את פניה בדמותם של האסון הסביבתי, המנגנון של הטרור נגד טרור והניוון הפשיסטי.

אך מדוע סוציאליזם? מדוע להחיות את המילה הזאת, לכאורה, מפח האשפה של ההיסטוריה בעקבות הכישלונות בפרשנותה במהלך המאה ה-20? כי גם אם הוא מוכה ומכווץ, הרעיון הסוציאליסטי עדיין מייצג את החלופה היחידה לשלטון ההון. אם יש לנצח את ההון, משימה דחופה כדי להבטיח את הישרדות הציוויליזציה, התוצאה תהא בהכרח סוציאליסטית. זה המונח המסמל את פריצת הדרך לחברה הפוסט–קפיטליסטית.

אנו טוענים כי משטר ההון אינו בר קיימא באופן קיצוני ומתפתח מתוך הברבריות שתוארה לעיל, ולכן אנו גם אומרים כי עלינו לבנות סוציאליזם המסוגל להתגבר על המשבר שההון יצר במו ידיו. אם בעבר הסוציאליזם לא עשה זאת, הרי שזו חובתנו להיאבק להצלחתו. למרות שהברבריות השתנתה מאז ימיה של רוזה לוקסמבורג, נותר הסוציאליזם החלופה המרכזית בימינו. מסיבה זו אנו בוחרים להגדיר את הסוציאליזם בימינו כאקו– סוציאליזם, ולהקדיש את מרצנו למימושו.

איננו רואים באקו–סוציאליזם סתירה, אלא הגשמה של הסוציאליזם של "התקופה הראשונה" של המאה ה-20, אך בהקשר המשבר הסביבתי של ימינו. כמוהו, הוא נבנה על ייסוד הבעלות השיתופית של העבודה, והוא דוגל בפיתוח החופשי של כל היצרנים, או במילים אחרות ביטול ההפרדה של היצרנים מאמצעי הייצור.

אנו מבינים שיעד זה יכול היה להיות מיושם בידי הסוציאליזם ב"תקופה הראשונה", אך לא יושם מסיבות מורכבות מכדי שנוכל למנות כאן את כולן. אם לסכם, מדובר בתת–פיתוח על רקע העוינות של המעצמות דאז. לנסיבות היסטוריות אלה היו השלכות מזיקות רבות על הסוציאליזם, ובעיקר שלילת הדמוקרטיה הפנימית יחד עם העצמת יעדי הפריון, שהובילו לקריסתן של חברות אלה ואף להרס סביבתן הטבעית.

האקו–סוציאליזם נחוש להגשים את מטרותיו של הסוציאליזם "מהתקופה הראשונה", והוא מתנגד להצבת רפורמות קצרות טווח המתעתדות "לרפא את חוליי החברה" – כפי שדורשת הסוציאל–דמוקרטיה.

הוא יוצא בחריפות אף נגד גישות המקריבות את החברה על מזבח הגדלת הפריון – כפי שנהגו המשטרים הסוציאליסטים הביורוקרטיים. כעת יש לשלב את התפישה הסביבתית בסוציאליזם, מפני שבכוחה לספק את הבסיס להתגברות על המשברים הנוכחיים. יש לקבוע גבולות לגידול הכלכלי כדי להבטיח את הקיימות, אך לא באמצעות דיכוי ומחסור, אלא באמצעות הצבת יעדים איכותיים במקום היעדים הכמותיים השולטים כעת בקפיטליזם.

אל לה, לחברת היצרנים החופשיים המאוגדים, להסתפק בדמוקרטיזציה שלה. עליה להתעקש על שחרור כל האנושות מכבלי ההון – כייסוד וכמטרה. יש לגבור אם כך גם על הדחף האימפריאליסטי, הן סובייקטיבית והן אובייקטיבית. במימוש מטרה זו, חייבים להתגבר על כל צורות השליטה, כולל ובמיוחד אלה הנטועות במגדר ובגזע.

תהא זו חברה עולמית הניצבת בהרמוניה אקולוגית עם הטבע, מצב שאין להעלותו על הדעת בתנאים הנוכחיים. תוצאה מעשית של גישות אלה תתבטא, למשל, בהתרחקות מהתלות בדלקים המאובנים של הקפיטליזם התעשייתי. זה, בתורו, יכול לספק את הבסיס החומרי לשחרורן של המדינות המדוכאות מאימפריאליזם הנפט, תוך מענה הולם להתחממות כדור הארץ, יחד עם מתן פתרון לתחלואיו של המשבר הסביבתי.

ראשית איש אינו יכול לקרוא את הצעותינו בלי לחשוב תחילה על השאלות המעשיות והתיאורטיות שהן מעלות. שנית, ניכר עד כמה הצעות אלה רחוקות מן התצורה הנוכחית של העולם, המעוגנת במוסדות והמקובעת בתודעת ההמונים.

ברור לכל שיש לפתחן ולהתאימן למציאות הקונקרטית, אבל חייבים להביא אותן בחשבון בפרספקטיבה הרחבה שלהן. הפרויקט שלנו אינו לפרש כל צעד ושעל בדרך זו, ואף לא להיכנע ליריב בגלל הכוח העודף שהוא מחזיק. במקום זאת, יש לפתח את ההיגיון של השינוי היסודי ההכרחי כדי לאתגר את הסדר הקיים, ולהתחיל לפתח את צעדי הביניים בדרך למטרה זו.

אנו עושים זאת כדי לבחון לעומק את האפשרויות הניצבות בפנינו, ובמקביל להתחיל במלאכה של הצבת החלופה הסוציאליסטית. אם יש טעם כלשהו בטיעונים שהועלו כאן, מטרתו להפריח מחשבות דומות בכל מקום, ולקדם את הדרכים למימוש מחשבות אלה. על מנת להצליח יש להנביט רעיונות בעקביות על פני כדור הארץ.

אקו–סוציאליזם יהיה בינלאומי ואוניברסלי, או שלא יהיה. עלינו לראות במשברים של זמננו הזדמנויות מהפכניות, שחובה עלינו לאשש ולהביא לכלל מימוש.

תרגם זוהר אלון

המניפסט האקו–סוציאליסטי עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב