נשיא צרפת הניאו-ליברל עמנואל מקרון ניצח אתמול (ראשון) את מועמדת הימין הקיצוני מרין לה פן בפער של יותר מ-17% בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות, ויישאר בארמון האליזה חמש שנים נוספות.

מקרון זכה ב-58.6% מהקולות ולה פן ב-41.4%. דקות אחרי פרסום המדגמים שהצביעו על ניצחונו של מקרון הודתה לה פן בהפסדה, אך הדגישה כי התוצאה שרשמה היא ההישג הגדול בתולדות תנועתה, וכי היא מציבה אותה בעמדה מצוינת לקראת הבחירות הקרובות לפרלמנט.

תוצאות הבחירות לנשיאות צרפת תואמות במדויק את ההערכות המוקדמות של המפלגה הקומוניסטית. בשיחה עם "זו הדרך" (16.3) אמר ז'אן קלוד לפור, לשעבר יו"ר הסיעה הקומוניסטית באסיפה הלאומית הצרפתית ומראשי המפלגה: "קשה להסביר איך במאה ה-21 מאמצים בוחרים רבים כל כך עמדות גזעניות ואף פשיסטיות שסברנו שפסו מן העולם. אפשר לייחס זאת למשבר הקפיטליסטי ולקיטוב המעמדי שבעקבותיו, וגם לפיצול הרב בקרב מצביעי השמאל".

ז'אן-לוק מלנשון מצביע, אתמול, בסיבוב השני לבחירת נשיא צרפת (צילום: הומניטה)

"אנו לא צופים שמועמד השמאל ישתתף בסיבוב השני לבחירות שייערכו ב-24 באפריל. לדעתי, לשום מועמד לא יהיה רוב בסיבוב הראשון. מקרון ולה-פן יתמודדו בוודאי בסיבוב השני, ומקרון ינצח בטענה שיש להקים את 'החזית הרפובליקאית להצלת הדמוקרטיה'. אנו מקווים שנצא מחוזקים בבחירות לאסיפה הלאומית שייערכו ביוני", הוסיף לפור.

מלנשון… ראש ממשלה?

הנשיא נבחר בצרפת בבחירות ישירות, אך ראש הממשלה הוא מי שזוכה באמונם של רוב חברי הפרלמנט – האסיפה הלאומית. כך, עם בחירת מקרון נפתח מה שהוגדר בעיתונות הצרפתית "סיבוב הבחירות השלישי". זאת, כי במקביל להתחזקות הימין הקיצוני, גובר התיעוב שחשים רבים מהמצביעים כלפי "נשיאם של העשירים", כפי שמכונה מקרון. אין לשכוח שבסיבוב הראשון זכה מקרון רק ב-28% מהקולות, ומועמדת הימין הקיצוני זכתה ב-24% מהקולות. דווקא מועמד השמאל, ז'אן לוק מלנשון, שהיה בעבר שותפם של הקומוניסטים ב"חזית השמאל", הפתיע וזכה אז ב-22% מהקולות.

לקראת הסיבוב השני הכריז מלנשון שיעדו עתה הוא להיבחר לראשות הממשלה באמצעות הקמת גוש שמאל בפרלמנט. לשם כך הוא הציע שיתוף פעולה של כל הכוחות בשמאל – לבד ממפלגתו לשעבר, הסוציאליסטית.

מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ומועמדה לנשיאות, פביאן רוסל, הצהיר אף הוא: "יש להקים חזית שמאלית לקראת הבחירות לפרלמנט בחודש יוני הקרוב". עוד הציע רוסל, בדומה למלנשון, לכונן בריתות על בסיס ארצי ומקומי לקראת הבחירות, על מנת לקדם מועמדויות משותפות לכל מפלגות השמאל.

מלנשון קרא למפלגה הקומוניסטית ולמועמד הירוקים, יאניק ז'אדו, להצטרף ליוזמה. אך לדברי רוסל, מערך הכוחות אמור להקיף את כלל מפלגות השמאל, כולל הסוציאליסטים (שנקלעו למשבר פוליטי קשה עקב תוצאות הבחירות המאכזבות) ושתי המפלגות הטרוצקיסטיות שהציגו אף הן מועמדים בבחירות, ואשר זכו יחד ב-1.5% מהקולות. לפי העיתון "הומניטה", המועמדים לנשיאות של כל מפלגות השמאל זכו יחד בסיבוב הראשון ביותר מ-34 אחוז מקולות הבוחרים.

היתרון המקומי

ההצעות להקים חזית שמאלית מתבססות על שתי הנחות יסוד: הבחירות לפרלמנט הן אזוריות, ולכל מפלגות השמאל נוכחות חזקה יותר "בשטח" מאשר לימין – בייחוד לעומת מפלגתו של מקרון והימין הקיצוני. בשמאל תומכים גם איגודים מקצועיים ותנועות חברתיות. המפלגה הקומוניסטית, למשל, היא השלישית בצרפת במספר הנבחרים ברשויות המקומיות.

זאת ועוד: רוב תומכיו של מלנשון משתייכים לציבורים שעד כה מיעטו להצביע: צעירים עד גיל 30; עובדים במפעלים הגדולים; מהגרים ובני מהגרים; ותושבי שכונות העוני בערים הגדולות. אפשר כי ביוני ייצאו להצביע למען השינוי.

נמרוד עובד