להקמת חזית רחבה נגד המיליטריזציה באקדמיה: נאבקים למען קמפוס אזרחי

בשבוע החולף עוררה פעילות חד"ש סטודנטים מהומה רבתי. כמו בכל שנה, ניצל הימין את השבוע לציון הנכבה במוסדות להשכלה גבוהה להסתה פרועה, תוך מרוץ הקצנה מפחיד המספק עדות נוספת לתזוזה של המפה הפוליטית בישראל ימינה.

פעילי חד"ש באוניברסיטה העברית בהפגנה למען העסקה ישירה בקמפוס הר הצופים, במארס האחרון (צילום: זו הדרך)

האוזן הציונית רגישה יותר ויותר, וביקורת נתפסת כלגיטימית פחות, תוך שרטוט מחדש של גבולות המחאה והפעילות הפוליטית הלגיטימית. שרטוט חדש זה הוא תוצאה של מתקפה ושל הסתה ימנית מסוכנת, אך גם של שתיקתם של כוחות שהתיימרו בעבר לייצג את השמאל הישראלי, המצטרפים עתה למקהלת המגנים את "הקיצוניים משני הצדדים".

הפעם התעוררה הסערה התקשורתית סביב פרסום סרטון של תא חד"ש באוניברסיטה העברית לציון שבוע הנכבה. הסרטון, המקשר בין ההיסטוריה של הדיכוי הצבאי כלפי הפלסטינים לבין המיליטריזציה באוניברסיטאות בישראל כיום, גרר מתקפה מצד ארגוני ימין ומצד התקשורת המגויסת לתועלתם. עם זאת, הצליח הסרטון להחזיר לסדר היום הציבורי את המאבק במיליטריזם במוסדות להשכלה גבוהה בכלל, ובאוניברסיטה העברית בפרט – נושא שהתגנב בשקט ללב הקונצנזוס הישראלי במשך שנים ארוכות, ורבים חששו לצאת נגדו.

תהליך המיליטריזציה של המוסדות להשכלה גבוהה גובר במהלך השנים, והסטודנטים כבר רגילים למראה של מאות חיילים חמושים בתוך הקמפוסים. רבים מאתנו השלימו עם תמונת מצב זו, ורק הערות של מרצים מחו"ל מצליחות לפעמים להזכיר לנו, כי מה שקורה פה הוא לא נורמלי ומחריד. והנורמליזציה של המצב הקיים מחרידה אף יותר.

מוסדות להשכלה גבוהה וחיים אקדמיים בנויים על ערכי השוויון, הדמוקרטיה והפלורליזם, ואמורים לשמש מגדלור של נאורות לכלל החברה. החיים הסטודנטיאליים מבוססים על ביקורת ושיח חופשיים, המאפשרים לדון במוסכמות ללא מורא. המערכת הצבאית מנוגדת למהותה של האקדמיה: במקום ערכים של שוויון ודמוקרטיה, המדים והנשק מסמלים את מדיניות הדיכוי התוקפנית של הצבא ואת הכיבוש המתמשך של העם הפלסטיני: את מעצרי הקטינים בגדה המערבית הכבושה, את התורים הארוכים של הפועלים הפלסטינים במחסומים ואת המצור המתמשך על רצועת עזה.

הנוכחות הצבאית בתוככי המוסדות להשכלה הגבוהה מעכירה את אווירת החופש האקדמי. מערכות צבאיות בנויות על ציות מוחלט להוראות, המנוגד לנשמת אפה של האקדמיה – ביקורת וחילופי דעות חופשיים. הנוכחות הצבאית בכיתות הלימוד מכרסמת באפשרות הדיון החופשי ומטילה אימה, במיוחד על סטודנטים פלסטינים שזה מפגשם הראשון עם החברה הישראלית.

במהלך העשור האחרון נרשמה ירידה חדה במעורבות הפוליטית והחברתית הסטודנטיאלית. הזירה האקדמית, שהייתה בעבר תוססת, נעשתה מקום צייתני ואדיש. גורמים רבים תרמו למצב זה – מקצתם קשורים במדיניות האוניברסיטה, המגבילה עד מאוד את מרחב הפעילות של הסטודנטים והסטודנטיות. שנים של שימועים, של אזהרות ושל ועדות משמעת יצרו אווירה המאיימת על פעילות סטודנטיאלית והובילו אותנו למצב הזה. הימין מצדו, באמצעות נציגיו בקמפוסים ובכנסת, פעל לדכא אקטיביזם סטודנטיאלי ביקורתי.

בשנה האחרונה הצליחה הפעילות של חד"ש סטודנטים לעורר במקצת את הזירה הסטודנטיאלית, שרשמה עלייה בפעילות ובמעורבות פוליטית: ממאבקים חברתיים כמו המאבק למען העסקה ישירה של עובדות הניקיון ועד מאבקים סוערים יותר כמו ציון הנכבה בשבוע האחרון. מאבקים אלה הניעו לפעולה כוחות נוספים, בעיקר פלסטיניים, לחזור לזירה הסטודנטיאלית. זו פעילות שיש לתמוך בה ולחזקה, כי זה מקומם הטבעי של סטודנטים וסטודנטיות – בחזית המאבק למען שלום, שוויון, דמוקרטיה וצדק חברתי.

המאבק נגד המיליטריזם הצליח לשוב לסדר היום, על אף שהימין והתקשורת הצליחו למסגר את הדיון באופן שנוח להם ולהרחיק אותו ממקומו הטבעי. אין שום שחר לטענות הימין כי הסרטון של תא חד"ש מכיל איומים או מסית לפגיעה בחיילים הלומדים בקמפוסים. הקריאה של הימין לתגבר את האבטחה סביב חיילים חמושים מפני סטודנטים פלסטינים היא פתטית ואיומה, ונועדה להתחמק מהדיון האמיתי על אודות תופעת המיליטריזציה בקמפוסים והשלכותיה.

חיוני לנצל ככל האפשר את הדיון הציבורי שיצר הסרטון כדי לגבש קואליציה רחבה למאבק במיליטריזציה במוסדות להשכלה גבוהה – תופעה המתפשטת כחלוף השנים, ואשר תוכנית חבצלות היא רק מרכיב קטן בה. חיוני לנהל מאבק רחב שיערער על הקונצנזוס הציוני וישים קץ למכבסת המילים של הנהלות האוניברסיטאות. צריך לקרוא לילד בשמו: זה אינו ייעוץ ביטחוני וטכנולוגי, אלא שיתוף פעולה עם מערכת המפרה באופן מתמשך את החוק הבינלאומי ומבצעת פשעי מלחמה; לא "סיורים והכרת השומרון", אלא סיורים באדמות כבושות ונורמליזציה של שליטה צבאית בעם אחר; ולא תוכנית לימוד אקדמית, אלא הכשרה מקצועית לחיילי מודיעין, המשרתים במערך המפר את זכויות האדם הבסיסיות לפרטיות ולכבוד. את המאבק צריך להפנות למוסדות להשכלה גבוהה עצמם, בדרישה לקדם קמפוס אזרחי. במקום הקמת בסיסים צבאיים בתוך הקמפוסים ונטילת חלק בפגיעה בעם אחר, עלינו לדרוש ניצול של הידע האקדמי הנצבר בהם לקידום ערכי השלום והשוויון.

בעוד כמה חודשים נחזור כנראה לשגרה, ותאי הסטודנטים שלנו יחזרו להפגין במוסדות האקדמיים. מי ייתן וההסתה הפרועה של הימין לא תמצא אוזן קשבת; מי ייתן ולא יהיה נתן זאדה נוסף, אשר יחזור על פשע שפרעם ויפתח באש נגד הסטודנטים המפגינים.

את המאבק הזה צריך לנהל לא רק בגלל שנוף המדים לא נוח לסטודנטים רבים, אלא בגלל שזה מאבק על דמותה של החברה. איום ממשי נשקף לחיי קהילה הנמצאת במוקד של הסתה מתמשכת, המגיעה מכל עבר ממשרדי הממשלה ועד עמותות הימין הקיצוני. זו המערכה שאנחנו חייבים לנהל, ואנחנו יותר ממוכנים לה!

טארק יאסין

המאמר מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"