כאשר הכחישה ממשלת פולין את חלקה של האומה הפולנית בשואה – דבר הראוי לכל גינוי – התקוממה ממשלת ישראל, לפחות למראית עין. אך קו אחד מחבר בין גירוש הפליטים מאפריקה לבין שכתוב ההיסטוריה בפולין והכחשת הנכבה בישראל. במשרד החוץ זימנו את סגן השגריר הפולני לשיחת נזיפה, אך ברגע האמת אנשי המשרד ישתפו פעולה עם מנהיגים אחרים המשכתבים היסטוריה עקובה מדם. אלפי דולרים שמשלמת ממשלת ישראל על כל פליט שנשלח אל מותו או ייסוריו הם אמנם שוחד לנשיא פול קגאמה, אך הם אינם הופכים גירוש למערך ל"קליטת" המגורשים ברואנדה.
הפגנה מול שגרירות רואנדה בישראל, 23 בינואר 2018 (צילום: הלופום סולטן)
ההיסטוריה אינה משוכתבת רק מעבר לים, כי אם גם כאן, בבית. שום ממשלה בישראל לא הכירה בפשעי הנכבה ובזכות השיבה ולא יישמה את החלטות האו"ם בעניין הפליטים הפלסטינים. זאת למרות שלא ייכון הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים בלי הכרה בעוול ההיסטורי ותיקונו. יתר על כן, מאז 2011 אזכור אסון הנכבה שחווה העם הפלסטיני בהקשר של יום העצמאות – אסור בחוק.
לשמחתו הרבה של הימין הישראלי, הקפיא ממשל טראמפ (16.1) את תמיכתו באונר״א, סוכנות הסיוע של האו"ם לפליטים פלסטינים. הממשלה לימדה את הציבור הישראלי לגלות אדישות ביחס לפליטים, לסבלם ולאסונם. מאז החלטת האו״ם 194 (1948) לא הוכרה הפליטוּת הפלסטינית בידי אף ממשלה ישראלית, וזכות השיבה הפכה בישראל מילה גסה.
פליט, לפי אמנת האו"ם, הוא מי שצפוי לרדיפה עקב דתו, מוצאו, לאומו, דעתו הפוליטית, זהותו המינית או השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת. מאחר שישראל חתומה על האמנה בעניין מעמד הפליטים משנת 1945, זו מחייבת את משרד הפנים ואת רשות האוכלוסין וההגירה הכפופה לו. אלא שממשלת ישראל מתעלמת מהוראות האמנה ומשתהה שנים בבדיקת בקשות מקלט המונחות על שולחנה.
מתוך כמעט 65,000 מבקשי מקלט שנכנסו אליה עד אטימת הגבול ב-2012, נשארו בישראל פחות מ-40,000. יותר מ-90% מהם – אזרחי אריתריאה וסודאן. אפילו בית המשפט העליון מצא כי מחוץ לישראל מוכרים אזרחי אריתריאה וסודאן כפליטים בשיעורים של 82% (אריתראים) ו-68% (סודאנים). בישראל, לעומת זאת, הוכר פחות מאחוז בודד מהם כפליטים: רק 11 בני אדם.
גירוש הפליטים ושליחתם בניגוד לרצונם לרואנדה הם פשע שחייבים למנוע אותו. זהו פשע המשתווה לסחר בבני אדם ולסיכון חייהם.
תוך זריעת שנאה ופאניקה, מטפחת ממשלת נתניהו ניגוד הקיים לכאורה בין תושבי השכונות בדרום תל-אביב לבין הפליטים שנדחפו לגור בהן. יכלו לשמש השקעה בשיפור התשתיות והשירותים בשכונות אלה לטובת כל תושביהן.
נוכח הזעם הגובר בקרב חוגים רבים בישראל על ההחלטה לגרש אלפי פליטים לקיום רעוע ואפילו למוות, הוציאה ממשלת נתניהו קלף נוסף מהכובע: היא הכריזה השבוע, כי על כל שני פליטים שיגורשו, היא תתיר העסקת פועל פלסטיני. אך החוגים בעלי המצפון לא יקנו סחורת שנאה זו, המציבה אלה מול אלה פועלים קשי יום המבקשים להתפרנס ולו בעבודות קשות ובשכר נמוך.
את האטומים והרשעים המאיישים את ממשלת ישראל, החותרים לגזור קופון על חשבונם של עשרות אלפים שנמלטו כדי להציל את חייהם – יש לגרש מתפקידם, ועדיף מוקדם ככל האפשר.
