בספרה "השעה לילה", אשר תורגם לאחרונה לעברית, מקימה הסופרת לודמילה פטרושבסקיה קול זעקה נשית ריאליסטית עד כאב של אישה-אם-משוררת (המבקשת להיקרא 'משורר' ברוסית, בדומה לאחמאטובה), הנאבקת למען ילדיה בדמדומיה של ברית המועצות.
בעודה נודדת ברחבי המטרופולין המוסקבאי מערב קריאת שירה אחד למשנהו, כשנכדה הקטן טימופיי נשרך אחריה, נפרש בפנינו קיומה האומלל עד אין קץ של אנה אנדראנובנה. במתח בין היותה אישה מושכת גם בעשור השישי לחייה, משורר בעלת שאיפות ספרותיות שלמראית עין טרם וויתרה עליהן, לבין מערכות היחסים הקלוקלות אותן היא מנהלת עם שני ילדיה ואמה הישישה – נעה העלילה כמטוטלת חסרת מנוחה.
הדבק המאחד את העלילה הוא העוני והאימהות. המשפחה מתפרנסת באופן מעגלי מקצבת הזקנה של הסבתא שהוגלתה למושב זקנים, לדמי המזונות שהבת מקבלת מאבי ילדה הבכור שנעלם לעתיד טוב יותר. הבירוקרטיה השלטונית מרימה את ראשה ומכתיבה את קצב העלילה המבוססת בשלג.
זהו סיפור על עוני אוניברסאלי, חיים מהיד אל הפה במחזורים של חודש ימים, גברים אינם נראים משלמים מזונות או פושטים יד. את המחסור בגברים בעלילה ממלאת דמותה של האם: המנהלת מאבק עיקש למען יסתלקו ילדיה מחייה ויניחו לה לנפשה, ובמקביל שבויה במסירות הנפש שבבסיסה אהבת אם, המונעת ממנה למלא אחר משאלת ליבה הראשונה. מגברים בעולם הנגלה לפנינו לא מצופה הרבה. נראה שתפקידו של ראש המשפחה מעולם לא יועד עבורם. לא לחינם הדמות שמאחדת את העם הרוסי תחתיה זו דמותה של האם. זו לא ארץ לגברים.
פטרושבסקיה משבצת בעורמה לתוך קו העלילה רגעי הומור אפל. הגיבורות מודעות למלודרמטיות של התנהגותן ובתנופה רחבה משחקות את התפקיד מרובה הפנים עד תומו. בעזרת מניפולציות רגשיות מחושבות וקרות, כל אחד מבני המשפחה נאבק למען קיומו, אשר יובטח רק בשיתוף פעולה עם יתר בני המשפחה ומלחמה עיקשת בהם בה בעת. כשאנה מוצאת את דפי היומן של בתה, המפצירה בשורות ארוכות במיוחד שאיש לא יעז לקרוא את מה שמצא, קשה שלא להעלות חיוך. כשבנה של אנה משליך עצמו מחלון דירתו בעודו שיכור והופך מעמסה נוספת על אימו שאהבתה אליו לא יודעת גבול, נראה שהכל תוכנן בקפידה מראש.
התרחשויות אלו יכולות להיות לקוחות מקווי עלילה של סבוניה זניחה, אך התחושה העולה מקריאת הספר אחרת, תחושת מציאות שאת טעמה המר קשה להסוות. הגיהינום לא תמיד הוא הזולת; לעיתים המשפחה.
"השעה לילה", מאת לודמילה פטרושבסקיה, הוצאת לוקוס, 174 עמ'
יוליה פ.
