הנהגת מרצ, ובמיוחד היו"ר החדש שלה ח"כ חיים אורון (ג'ומס), טורחים לאחרונה על מהלך שיקדם את מפלגתם לקראת הבחירות לכנסת. על אותו מהלך, התראיין אורון למקומון "העיר" (5.12).
אורון, תל-אביבי במוצאו וכיום חבר קיבוץ להב בנגב, התייחס בריאיון לת"א, אך לא לתושביה, לשכונותיה, להרכבה המעמדי ולמאבקים היומיומיים המתנהלים בה. במקום זאת הוא התייחס לתנועת "עיר לכולנו", אך לא להיותה תנועה רחבה, הפועלת בשכונות הדרום (פלורנטין, סלמה ג'), אלא ליציאתם של פעילי מרצ ממנה.
אורון כועס על התנועה המרשימה "עיר לכולנו", ומנסה להטיל עליה את האחריות להופעה הנפרדת של מרצ בת"א. וכך אמר אורון לכתב: "שיספרו לך פעם באמת, דב חנין וחבריו, למה מרצ ועיר לכולנו לא הלכו ביחד ומי גרם לזה".
באמת, מן הראוי לספר מה קרה: הנהגת מרצ הארצית התערבה במו"מ שניהלו פעילי סיעת מרצ בעיריית ת"א-יפו עם ההנהגה של "עיר לכולנו". בלחץ ההנהגה, תבעו נציגי מרצ כי שם הרשימה יהיה עיר לכולנו – מרצ. במלים אחרות, הם רצו להכפיף את עיר לכולנו למרצ. דרישה זו נדחתה. פעילי מרצ בחלקם נשארו והמשיכו לפעול בתנועה ובחלקם – פעלו למען רשימת מרצ בבחירות לעירייה.
ולאחר שה"סוד" לגבי מרצ ו"עיר לכולנו" כבר אינו סוד, מן הראוי להצביע על הבדל יסודי בין מרצ לחד"ש.
ב"עיר לכולנו" נטלו חלק פעילי מק"י וחד"ש, משום שייחסנו חשיבות רבה למהלך שיזם ח"כ דב חנין, ואשר עיקרו – הקמת תנועה רחבה, המתבססת על קבוצות ופעילים בת"א בתחומים החברתיים והסביבתיים. מנקודת הראות של חד"ש, כוחו של מהלך דמוקרטי כזה הוא ביעדים החברתיים המאחדים, שהוא מציג, ולכן בשום שלב לא עלה בדעתה של חד"ש לתבוע ששמה ייכלל בשם התנועה.
מרצ, שנחלה כשלון בבחירות לעיריית ת"א-יפו (סיעתה הצטמצמה מ-5 ל-3 מנדטים), שבה והצטרפה לקואליציה בראשות חולדאי. "עיר לכולנו", נאמנה לעמדותיה, נותרה באופוזיציה, ומעמדה זו היא מנהלת מערכה לוחמת למען תושבי העיר.
בהמשך הריאיון, תיאר אורון את התוכנית של מרצ להקים רשימה משותפת עם תנועה חדשה, המורכבת מאישים הפועלים בתחומים שונים. אך גם אם תוקם אותה רשימה משותפת, עדיין נותר המבחן של הדרך. ובנושא זה הצהיר אורון:
"אנו שואפים להיות גורם מרכזי בגוש חוסם, שיאפשר הקמת ממשלת מרכז-שמאל בראשות ציפי לבני".
אך ממשלה בראשות ציפי לבני, אם תקום, תנהל מדיניות, עליה מכריזה לבני שוב ושוב: שום ויתור בירושלים המזרחית, שום הסכמה בנושא הפליטים הפלסטיניים, שום פינוי של התנחלויות. במלים אחרות, מרצ מודיעה כבר עכשיו, כי היא תהיה שותפה לממשלה, שכמו זו הנוכחית, תדבר על שלום, אך לא תקדם אותו; שתנהל מו"מ עקר, משום שאינה מכירה בזכותו של העם הפלסטיני למדינתו העצמאית בקווי הגבול של ה-4 ביוני 1967.
לכן, כל שוחר שלום עקבי ישאל, ובצדק? לאן הגעתם, מרצ ואורון?
מרצ, המציעה עצמה לממשלת לבני, אינה מוכנה לבנות שיתוף פעולה עם חד"ש, למרות שחד"ש יזמה לא אחת מהלכים שיובילו לשיתוף פעולה כזה במערכות לשלום צודק וכולל, להגנת הדמוקרטיה, לשוויון זכויות בין ערבים ליהודים, להגנת הזכויות החברתיות.
שיתוף פעולה בין מפלגות וארגונים בעלי עמדות אידיאולוגיות שונות אפשרי בהחלט, כאשר מסכימים על עמדות לגבי שאלות מדיניות וחברתיות גורליות. שיתוף פעולה כזה חשוב במיוחד נוכח התחזקות הכוחות הפאשיסטיים והימין הקיצוני בחברה הישראלית.
שלא כמו מרצ (גם זו המורחבת), חד"ש נאבקת לאחדות רחבה של יהודים וערבים במערכות לשלום אמת, לסיום הכיבוש, לדמוקרטיה ולחברה צודקת.
