ארגון העבודה הבינלאומי פתח בשבוע שעבר בקמפיין בינלאומי לאשרור אמנה בינלאומית חדשה, מס' 190,  למניעת אלימות, הטרדה והתעמרות בעבודה. האמנה פורסמה אמנם כבר לפני שנתיים, אבל עד כה אשררו אותה רק שש מדינות: ארגנטינה, אקוודור, אורוגואי, פיג'י, נמיביה וסומליה.

האמנה עוסקת במציאות היומיומית הקשה של עובדות ועובדים רבים במסגרת הקפיטליזם הגלובלי, אשר סובלים מאלימות ומהטרדה בעבודה; והכוונה איננה רק להטרדות מיניות. לפי דובר הארגון שמושבו בג'נבה, דווקא בעת מגפת הקורונה העולמית החריפו מקרי ההתעמרות וההטרדות במקומות עבודה במדינות רבות.

מדינות ומעסיקים רבים ניצלו את המגפה כדי לפגוע בזכויות עובדים, ותופעת ההטרדות והתעמרות רק גברה – בייחוד כלפי עובדות, מהגרים ובני מיעוטים. כך עולה מדיווחים שמסרו איגודים מקצועיים בכל היבשות.

באמנה שפורסמה לפני שנתיים מכירים נציגי העובדים, המעסיקים  והממשלות  בכך  שהאלימות  וההטרדות  בעולם העבודה "עלולות להיות הפרה של זכויות אדם. התעללות  היא איום על שוויון הזדמנויות, אינה מקובלת ואינה מתיישבת עם עבודה הוגנת".

מהי אלימות במקום עבודה

עוד נכתב באמנה: "המונח 'אלימות והטרדה' בעולם העבודה מתייחס למגוון של התנהגויות, נוהגים או איומים העלולים לגרום לנזק פיזי, פסיכולוגי, מיני או כלכלי", בין אם התקיימו פעם אחת ובין אם חזרו על עצמם.

באמנה הודגש כמו-כן כי "אלימות על בסיס מגדר והטרדה" פירושה אלימות והטרדות המופנות כלפי בני אדם בשל מינם או מגדרם, או כאלה המשפיעים על בני מין או מגדר מסוים באופן לא פרופורציונלי. באמנה נקראות המדינות החברות בארגון הבינלאומי הוותיק לגלות אחריות לטיפוח "סביבה כללית של אפס סובלנות כלפי הטרדות וכלפי התעמרות במקום העבודה".

האמנה שמה דגש באלימות ובהטרדות המתרחשות במקום העבודה – כולל מקומות שבהם העובד מקבל תשלום, נח או שוהה בהפסקה, או משתמש בשירותים, בכביסה או במתקנים שונים; במהלך נסיעות לעבודה וממנה, בהכשרות מקצועיות, באירועים או בפעילויות חברתיות;  באמצעי תקשורת הקשורה לעבודה (לרבות באמצעות טכנולוגיות מידע, וואטסאפ, פייסבוק ורשתות חברתיות) ובמקומות לינה שהמעסיק מספק. האמנה גם מכירה בכך שהאלימות וההטרדות עלולות לכלול צדדים שלישיים – ולא רק את המעסיק הישיר.

יצוין שאמנות ארגון העבודה הבינלאומי משמשות סטנדרטים בינלאומיים בעולם העבודה. זה מדריך "עשה ואל תעשה" שנועד להגן על העובדות והעובדים, ללא התחשבות במעמדם החוזי, וכולל אנשים בהכשרה, מתמחים וחניכים, עובדים שעבודתם הופסקה, מתנדבים, עובדים זמניים, דורשי עבודה ומהגרי עבודה.

ישראל טרם אשררה את האמנה

את ההחלטה בדבר קידום האמנה קיבלו 187 המדינות החברות בארגון העבודה הבינלאומי. אשרור האמנה בידי המדינות הוא הצעד הראשון לקראת מימושה. אך ללא חקיקה מקומית מחייבת האמנה היא אות מתה.

ישראל טרם אשררה את האמנה, וכמובן טרם הפכה את סעיפיה לחקיקה מחייבת. עם זאת, קיימים בישראל חוקים נגד הטרדות מיניות ונחתמו אמנות בנושא בין מעסיקים לעובדים. גם ארגוני עובדים רבים אימצו כללים למניעת הטרדות מיניות בעבודה. בעבר נעשו ניסיונות בכנסת לחקיקת חוק למיגור ההתעמרות במקום העבודה, אך אלה לא צלחו. מה שדרוש כעת הוא תרגום האמנה הבינלאומית כולה, על כל מרכיביה, לחקיקה ישראלית מחייבת.

אך עד שתחוקק הכנסת את החוק, על ההסתדרות, כוח לעובדים וארגוני השכירים האחרים לאמץ אותה ולהיאבק על מנת שסעיפיה יהיו חלק מההסכמים הקיבוציים. לכל הפחות, יש לחתום על אמנות מחייבות עם ארגונים המעסיקים ובכל מקום עבודה למען יישום עיקריה.

יוסי אבו

לנוסח האמנה והפעילויות למימושה בעולם:

https://www.ilo.org/global/topics/violence-harassment