המשבר הכלכלי הנוכחי אינו פוסח על ישראל. ההשתלבות של הכלכלה הישראלית בגלובליזציה של התאגידים במשך העשורים האחרונים גובה מהעובדים בישראל את מחירה: שערי המניות בבורסה בתל-אביב נפלו בלא פחות מאשר 10% מתחילת חודש אוקטובר, ואילו תחזית הצמיחה לשנה הקרובה נחתכה מ-3.5% ל-2.7%.
החברה הישראלית נמצאת במשבר הנוכחי במצב גרוע יותר מזה שבו הייתה נתונה בזמן המיתון של 2003-2000: כרבע מהאוכלוסייה הישראלית, ולמעלה משליש מהילדים, חיים כעת מתחת לקו העוני הרשמי. חלק גדול מהעניים בישראל מוגדרים "עניים עובדים", כלומר שכירים מועסקים, ששכרם אינו מכסה את הוצאות המחיה המינימאליות. תופעה זו מוכרת ממדינות רבות, שאימצו את מדיניות ההפרטה, ואשר בהן הורע מצבו גם של חלק מהמעמד הבינוני.
ממשלות רבות ברחבי העולם, מאירופה ועד למקסיקו, מתכננות צעדים תקציביים מרחיבים, על מנת להדוף את סכנת המיתון, ומגדילות את ההשקעה הציבורית בתחומים רבים, כדי לאזן את ההאטה הצפויה בהשקעה הפרטית. למרות כל זאת, ממשלת קדימה-העבודה הודיעה, כי היא מתכוונת לשמור על תקציב מאוזן, ועל כן דווקא מתכננת קיצוצים נוספים בהוצאה הציבורית. נכון לעכשיו, עוד לא חשפה הממשלה את הצעת התקציב לשנת 2009, אך בדומה לתוכנית "חומת מגן כלכלית" של 2003, ולכל תקציב אחר בשנת מיתון, הוא צפוי לכלול קיצוץ בתמיכה הציבורית בחינוך וברווחה. מחנק תקציבי יוטל על בתי חולים, בתי ספר, אוניברסיטאות ומוסדות קהילתיים אחרים.
למשבר הכלכלי הנוכחי נודעת השפעה ישירה על תוכניות הפנסיה והחיסכון ארוך-הטווח של עובדים רבים. בעשור האחרון בוצעו בישראל רפורמות פיננסיות נרחבות, במטרה לשלב את הכלכלה הישראלית במערכת הפיננסית העולמית. במסגרת רפורמות אלה, הולאמו בשנות ה-90 קרנות הפנסיה ההסתדרותיות רק לצורך הפרטתן ב-2004. בתקופה זו גם נמכרו מוסדות פיננסים מרכזיים, כגון חברות ביטוח ובנקים, ועברו לידי בעלי הון זרים ומקומיים. בין ההפרטות המפורסמות ניתן למנות את בנק הפועלים, שעבר לידי משפחת אריסון, ואת חברת הביטוח מגדל, שנמכרה לג'נרלי האיטלקית.
המוסדות הפיננסיים המופרטים, ששולבו לחלוטין במערכת ההון העולמית, לא השקיעו באפיקים המסורתיים, שכללו בעיקר אג"ח ממשלתיות, אלא במגזר הפיננסי בחו"ל ובניירות ערך של בעלי הון מקומיים, שבעצמם מושקעים באופן נרחב בנכסים פיננסיים בינלאומיים. ההפסדים שספגו אותם גופים בשבועות האחרונים פגעו בצורה קשה בהכנסות המשקיעים המוסדיים, מה שהוביל לירידה ממוצעת של 8% בחסכונות הפנסיה של השכירים הישראלים בחודש האחרון, תוך תחושה, שהגרוע ביותר עוד צפוי להגיע. שכירים רבים, במיוחד אלו הקרובים לגיל הפרישה, חוששים לגורל תשלומי הפנסיה שלהם, ולכן הם דוחים את יציאתם לגמלאות.
מגזר נוסף שנפגע קשות מהמשבר הוא הרשת הנרחבת של העמותות, או האל"מ (ארגונים לא-ממשלתיים), המספקים שירותי רווחה בסיסיים למאות אלפי ישראלים.
בד בבד עם התרחבות העוני בחברה הישראלית בשנים האחרונות, החלו העמותות לספק שירותים רבים, מבתי תמחוי וצדקה ועד שירותי בריאות וחינוך, שבעבר ניתנו בידי מערכות ממשלתיות. עמותות אלו, אף שהן מניפות לא אחת את דגל הצדק החברתי, תלויות בתורמים, זרים ומקומיים, לרבות בבעלי ההון מרובי הנכסים בישראל. כצפוי, בתקופה של משבר כלכלי נעשות התרומות הפרטיות דלות יותר. וכך, העניים המרובים, שהושארו לחסדן של העמותות, עלולים למצוא עצמם ללא תנאי קיום בסיסיים, לרבות מוצרי מזון ודיור. היבט זה של המשבר מורגש במיוחד בשטחים הכבושים הפלסטיניים, בהם התלות בתרומות מחו"ל גבוהה במיוחד: התרומות מממנות כמחצית מתקציב הרשות הפלסטינית. ארגוני סיוע, כמו גם ממשלות אירופה, כבר הודיעו, כי לא יוכלו לעמוד בהבטחותיהן לשיגור כספי סיוע בשנה הקרובה. לכן צפויה החמרה במשבר ההומניטארי בשטחים הפלסטיניים, ובעיקר ברצועת עזה.
התעשייה הישראלית צפויה גם היא להינזק מההאטה הכלכלית. לפי הכרזות המעסיקים, צפויים מעל 10,000 עובדים לאבד את מקום עבודתם בשבועות הקרובים. התלות בשווקים הבינלאומיים, אשר במשך שנים הוכתרה בידי פוליטיקאים בממסד הישראלי כהצלחה המפוארת של התעשייה הישראלית, עתידה להיות המקור לאסונה בתקופת מיתון עולמי. בגלל מחנק האשראי, המשק הישראלי יאבד משקיעים זרים רבים, במיוחד בתחומי ההיי-טק והביוטכנולוגיה.
עם זאת, ישנו מגזר אחד בכלכלה הישראלית שאינו מראה סימני האטה – תעשיית כלי המלחמה. אלביט, החברה הפרטית הגדולה ביותר בתשלובת התעשייתית-צבאית הישראלית, הגדילה את רווחיה ב-3.7 מיליארד דולר ברבעון השני של 2008. חברה אחרת, מגל, המתמחה באמצעי אבטחה ומעקב, נהנתה מעלייה מסחררת של 78% במנייתה מאז 2007 (מגל היא החברה הפרטית המרכזית המועסקת בהקמת גדר ההפרדה בשטחים הכבושים).
כצפוי, תקציב הביטחון אדיר הממדים לא יקוצץ בשנה הקרובה, וימשיך לגזול כ-15% מסך ההוצאה הממשלתית. מתוך מיליארדי השקלים המוקצים לצבא, 15.2 מיליארד דולר יוקדשו לרכישת 25 דגמים מהמטוס F-35 החדש, במחיר של כ-80 מיליון דולר ליחידה, או פי שניים מהמחיר הקטלוגי של המטוס. סדר העדיפויות המתבטא ברכישה המנופחת וחסרת הצורך הזאת חושף את תפקידה הגיאו-אסטרטגי של ישראל, כפי שהוא נתפס אצל הפוליטיקאים הממסדיים ובעלי ההון: להיות "המקל הגדול" של מדיניות החוץ האמריקאית, גם במחיר הרעבת אזרחיה שלה
