יו"ר חד"ש בוועידת שמאל בתוניסיה

    יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, ביקר באחרונה בתוניסיה בהזמנת מפלגת "הדרך הדמוקרטית והחברתית" (מפלגת "אל מסאר"), לרגל ועידת המפלגה ולקראת הבחירות שיתקיימו במדינה בסוף השנה. "אל מסאר" היא מפלגת שמאל שהוקמה באפריל 2012, בעקבות איחוד בין מפלגת העבודה התוניסאית (שהוקמה בידי ראשי האיגודים המקצועיים) לבין המוקד הדמוקרטי למען קידמה. תנועת ההתחדשות (שנוסדה בידי ותיקי המפלגה הקומוניסטית התוניסאית, שחדלה מלהתקיים ב-1993) הייתה המרכיב המרכזי במוקד הדמוקרטי למען קידמה.

Massar_logo

    באסיפה המכוננת התוניסאית – אשר נבחרה בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שנערכו במדינה, לאחר שההתקוממות העממית ב-2011 שמה קץ למשטרו הרודני של בן-עלי – יש למפלגת "אל מסאר" עשרה נציגים. חלק ממרכיבי "אל מסאר" היו בעבר חלק מהממשלה שהוקמה לאחר הבחירות, ובמרכזה מפלגת "א-נהדה" האיסלאמית, שבהנהגת ראשיד אלגנושי. "אולם כיום, 'אל מסאר' היא  המפלגה המרכזית המציגה חלופה דמוקרטית ומתקדמת לשלטונו של האיסלאם הפוליטי", הסביר ח"כ ברכה ל-"זו הדרך".

    הוא הוסיף כי: "היה זה כבוד גדול שהזמינו אותי, כנציג חד"ש, להשתתף בוועידה, ואף לנאום באירוע נעילת הוועידה, לפני נאום הסיכום של המזכ"ל החדש". יצוין כי באסיפה המכוננת התוניסאית פועלות מפלגות שמאליות נוספות, ביניהן, למשל, מפלגת העובדים בהנהגת חמא חממי (לשעבר נקראה – מפלגת העובדים הקומוניסטית), אשר מהווה חלק מקואליציה שמאלית בשם "החזית העממית", הכוללת מספר מפלגות.

מה היו מטרות הוועידה?

    לוועידה היו שלוש מטרות: לגבש את המפלגה ככוח מלוכד, להתוות קו פוליטי לקראת הבחירות ההולכות וקרבות, ולבחור הנהגה חדשה. במקום אחמד ברהים הוותיק נבחר סמיר טייב, שהוא אחד מחברי הפרלמנט הצעירים. אגב, היה זה ברהים שקם בעת דיון שהתקיים באסיפה המכוננת התוניסאית, כאשר נידונה שאלת הנורמליזציה עם ישראל, ובייחוד סוגיית קשרי התיירות בין שתי המדינות, ואמר מעל הבמה כי אין להחרים את הכוחות הפועלים בישראל למען השלום ונגד הכיבוש. הוא אף קרא להדק את הקשרים עם כוחות אלה. "את מפלגתם של תופיק זיאד, אמיל חביבי ותופיק טובי לא מחרימים!" – הכריז ברהים.

האם זה נדיר שמזמינים באופן רשמי אורח ממפלגה בישראל אל מדינה ערבית?

    אכן, זה די נדיר, אבל אני חייב לציין שהתקבלתי בחמימות על ידי כל הגורמים עמם שוחחתי, ובכלל זה עם גורמים בשלטון. בין היתר, שוחחתי ארוכות עם מנהיג התנועה האיסלאמית בתוניסיה, השייח' אל-גנושי, וניהלנו שיחה בשאלת עתידה של ירושלים. בשיחה עמו שבתי על עמדתנו, כי הסכסוך סביב ירושלים איננו דתי, אלא פוליטי. יש למצוא את הדרכים הפוליטיות לפתור את בעיית העיר, בדמות הפיכת ירושלים המזרחית לבירת המדינה הפלסטינית העצמאית שתקום בצד מדינת ישראל, ובאמצעות שמירה על מעמדם של המקומות הקדושים לכל דתות המונותאיסטיות. עוד שוחחתי עם יו"ר הפרלמנט התוניסאי, מוסטפא בן-ג'עפר, המגדיר עצמו "סוציאל-דמוקרט".

ואיך היו המפגשים עם נציגי מפלגות השמאל מהעולם הערבי?

    גם עימם שוחחתי ארוכות. במהלך הוועידה נפגשתי עם מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית העיראקית, חאמיד מג'יד מוסא; עם חבר הלשכה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית הלבנונית, סמיר דיאב; ועם נציגים בכירים של אש"ף, מפלגת הקידמה והסוציאליזם המרוקאית, והחזית העממית לשחרור פלסטין. היו אלה שיחות מעניינות במיוחד, אשר עסקו במצב החדש שנוצר במזרח התיכון בעקבות ההתקוממויות העממיות, ובעקבות הדרישה הגוברת, בכל ארצות ערב, לצדק חברתי ולדמוקרטיה.

ומה לגבי תוניסיה?

    חרף העובדה שהביקור בתוניסיה ארך רק חמישה ימים צפופים, התרשמתי כי המהפכה התוניסאית חיה ובועטת, וכי טרם נאמרה המילה האחרונה. זאת בייחוד בכל הנוגע לדמוקרטיה הפוליטית ולתביעות החברתיות. בולט במיוחד תפקידם של האיגודים המקצועיים במדינה. האיחוד הכללי של העובדים התוניסאים הוא דוגמא לאיגוד מקצועי הרואה עצמו כתנועה מעמדית, חברתית, ואף פוליטית.

    אין ספק כי העובדים המאורגנים הם הבלם הרציני ביותר בפני התפשטותם של כוחות האיסלאם הפוליטי. דבר נוסף אשר בלט בפגישות שקיימתי, הוא שתוניסאים מכל הגוונים הפוליטיים תמימי דעים בכל הקשור למאבקו של העם הפלסטיני להקמת מדינתו העצמאית.