סרטם החדש של האחים היימן, "יונתן אגסי הציל את חיי", מגולל את סיפורו של כוכב הפורנו הגאה מחולון, יונתן אגסי. הוא מתיימר "להראות הכל": איברי מין זכריים, זריקות וכל מה שעולם הפורנו הגאה יכול להראות. אבל דבר עיקרי אחד הסרט דווקא אינו מראה (וסליחה על הבוטות המכוונת): חורי תחת, או לפחות מין אנאלי. אפשר אולי לומר שזה סרט על עולם הפורנו הגאה, ולא סרט פורנו כשלעצמו, אבל יש כאן בעיה עקרונית יותר. בבסיסו מדובר בסרט סטרייטי, הן מבחינת הדימויים והן מבחינת העלילה. אולי זו הסיבה להצלחה בה זכה עד כה (הסרט זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים).
בלי לגלות יותר מדי פרטים, הסרט מראה כיצד עולם הפורנו הציל את יונתן אגסי מחיים של ילד מוקצה חברתית ממשפחה קשת יום רק כדי לחשוף את האופן שבו התעשייה הרסה אותו מבפנים. מי שבסופו של דבר מצילה את יונתן היא אמו המסורה, שבראה את יונתן "המקורי" (ששינה את שמו לשם הבמה "אגסי"). היא מקבלת אותו ללא תנאים וללא ביקורת; כמו שהסרט, כביכול, מקבל אותו. האחים היימן ממשיכים כאן קו עלילתי של סדרת הדוקו בבימויים, "משפחות", שם הוצגו אגסי ואמו כאלטרנטיבה למשפחה הנורמטיבית: משפחה ללא אב, יחסים פתוחים ומקבלים מדי מצד האם.
יונתן אגסי מזיל דמעה (צילום: יח"צ)
על פניו, עולם הפורנו הגאה אינו יכול לחיות בשלום עם המודל המשפחתי. גברים ששוכבים עם גברים לפרנסתם לא יכולים להביא ילדים. לא מדובר בעובדות – לא ביולוגיות ולא סוציולוגיות – אלא בדיכוטומיה עקרונית: סקס כדרך חיים אינו הולך יד ביד עם משפחה. אך המשפחה של אגסי איננה משפחה נורמטיבית, ובתחילת הסרט היחסים המשפחתיים לא עמדו בסתירה עם קריירת הפורנו. יונתן יכול להיות מיני מול אמו, ואפילו לתמוך בה כלכלית מכסף שהוא מרוויח מהשתתפות בסרטים ומליווי לקוחות פרטיים.
מה הבעיה בכל זאת? ככל שהסרט מתקדם מגלים שגם משפחה אלטרנטיבית היא בסופו של דבר משפחה, כלומר מערכת תרבותית שאינה יכולה לסבול את החבילה השלמה של מין, כסף ורגשות. עולם הפורנו הגאה יכול היה להציע אלטרנטיבה רדיקלית לתא המשפחתי, אבל לא באופן שבו בוחרים להראות אותו האחים היימן, ששופטים את אגסי ומציגים אותו כאדם החי באשליות. הסרט מתיימר לעסוק ביונתן אגסי כוכב הפורנו, רק כדי להגיד שעל מנת להיות אדם מתפקד יש להיות חלק ממשפחה מתפקדת. יונתן צריך ללמוד את הלקח, והאֵם מצדה צריכה ללמוד לשים לילד שלה גבולות.
זאת גם הסיבה לכך שהדימויים "הפרובוקטיביים" שהסרט מתהדר בהם מתמצים באיברי מין זכריים. לבד מהיעדרן של נשים, אין הבדל גדול בין המראות בסרט הזה לבין המראות בפורנו הסטרייטי. אפשר לטעון שמין בלי נשים הוא הומוסקסואלי, וזה אולי תנאי הכרחי, אבל תנאי נוסף הוא מין אנאלי.
המצלמה של האחים היימן מתעקשת להתמקד דווקא בפנים של יונתן כשהוא מקיים יחסי מין, באותה תנועת מצלמה שתופסת אותו מזיל דמעה על הנידוי שאפף אותו בילדותו. כלומר, הסרט מחפש את מסחטת הדמעות של הדרמה המשפחתית קורעת הלב, ולא את מה שיש לעולם הפורנו הגברי להציע כאלטרנטיבה לעלילות ולדימויים המשפחתיים הסטרייטיים.
אין ספק כי במסגרת הקולנועית של "עלייתו ונפילתו" של יונתן אגסי, עושים האחים היימן את עבודתם נאמנה. הסרט מצטרף לגוף עבודות מרשים בהיקפו, שלעתים מספק סרטים טובים ואף מצוינים. צופה המחפש "דוקו טוב", "יונתן אגסי הציל את חיי" הוא אפשרות מספקת למדי. ואולם, למחפשים מסגרת עלילתית וקולנועית הפורצת את השבלוניות המוכרת, ואפילו לצופים המחפשים אחר סרט מצוין של האחים היימן, אמליץ הפעם לוותר.
