יום האישה לא עת חגיגות הוא. שיעור העוני בקרב נשים וילדים בישראל הוא בין הגבוהים במדינות ה–OECD. בכל קבוצות הגיל – מעל גיל הפנסיה, בגיל העבודה ובתקופת הנעורים – נשים חשופות לתהליכים שגוזרים עליהן תעסוקת עוני, כזו שבה אין די בשכר ובקצבאות הביטוח הלאומי לכיסוי ההוצאות ההכרחיות. העסקה שעתית או מקוטעת, משרות חלקיות שלא מרצון והעסקה קבלנית ממשיכות לכרסם גם באפשרות של נשים משכילות, מורות, עובדות סוציאליות, מטפלות באמנות או פסיכולוגיות, לחלץ הכנסה מכבדת בשוק העבודה.
אני כותבת "בשוק" ולא "בעולם העבודה" כדי להדגיש כי הפרויקט הניאו–ליברלי ממשיך להרוס בהצלחה את מערכות הבריאות, החינוך והרווחה. שאלה מאורגנות יותר ויותר לפי עקרונות השוק ופחות לפי עקרונות אוניברסליים של צדק חלוקתי. אחד התוצרים הקשים של הניהול הציבורי המקדם את כניסת עקרונות השוק למערכות החינוך, הבריאות והרווחה, ובראשם – עיקרון הרווחיות עבור גופים עסקיים, הוא התדרדרות הפיקוח (הרגולציה) על איכות השירות: אי–בדיקה, אי–פיקוח, אי–התייחסות לשאלה מה קורה לכסף שמעבירה המדינה למפעילי השירותים. תוצר דרמטי אחר של כניסת עקרונות השוק אל השירותים החברתיים מכונה הגירעון הטיפולי (ר' מאמר בעמ' 6 בגיליון זה).
המדינות המפותחות מתקשות יותר ויותר לספק טיפול זמין ואיכותי שיענה על הצרכים של א/נשים, ילדיהם וילדותיהם, הוריהם המבוגרים וקרוביהם. הגירעון הטיפולי נוצר משילוב בין סירובן של מדינות לממן שכר ראוי במערכות הבריאות, החינוך והרווחה, לבין העלייה במודעות לאפשרויות הטיפול מחוץ למסגרת המשפחה, וזאת בטווח רחב של מצבי בריאות ורווחה: הסדרי טיפול בקשישים סיעודיים, בילדים, בבעלי צרכים מיוחדים ועוד. הגירעון הטיפולי הוא פועל יוצא של תקצוב ציבורי מקוצץ. קיצוץ זה נעשה דווקא בתקופה בה מתרחבת הגדרת הצורך בטיפול מקצועי במצבי חיים שונים, וכאשר מאבקים ציבוריים מביאים להכרה בכך שהטיפול בקבוצות מסוימות דורש מיומנות מקצועית – ולפיכך אינו יכול ליפול על כתפי בני משפחה.
מדינות המסרבות לממן הסדרי טיפול ראויים, המסרבות להעסיק כוח עבודה מקצועי בעל ההכשרה המקצועית הראויה, פונות, בהשראת עקרונות השוק, לשעבוד האישה ה"אחרת" כמענה. כידוע, ההיגיון הקולוניאלי איפשר שחלק מ"צורכי הטיפול" יקבל מענה ממוסד באמצעות מהגרות עבודה העובדות בסיעוד, אך תנאיי הניצול שלהן לעיתים מחפירים עד עבדות.
הגרעון הטיפולי נוצר כאשר נשים מקומיות מסרבות לקבל על עצמן את תנאי השעבוד וההשפלה, והן פונות לתחומי עיסוק בהן יש להן סיכוי להתפתח כמפרנסות ראויות ולאתר משרות איכותיות, ומותירות את השירותים החברתיים ללא כוח עבודה ראוי.
אז מה ניתן לעשות נוכח ההידרדרות העקבית באיכותן של המשרות בקשת עיסוקי השירות והטיפול בהם רוב נשי, ונוכח הידרדרות ברמת השירותים החברתיים שאותם מקבלות אזרחיות ואזרחי המדינה כשהם פונים למערכות הציבוריות (כביכול) של החינוך, הבריאות והרווחה?
הצעד הראשון בדרך לפעולה מתקנת הוא הכרת אופייה של השיטה הכלכלית–פוליטית המייצרת את הדמיון בין התהליכים המתרחשים במרחבים שונים. תהליך אחד כזה הוא עלייתה של החשדנות: כל הפונים והפונות לקבלת עזרה מהקופה הציבורית שאינם בעלי עסקים, חשופים לעקרון החשדנות ולמעשה לקרימינליזציה. מהו הפשע? פשע הגדלת ההוצאה הציבורית. המערכות הציבוריות המפעילות חשדנות כלפי הפונות לקבלת עזרה חומרית ודוחות את הבקשות בתואנה של 'העדר זכאות', מגלות כי כאשר שהן תובעות שיפור בתנאי ההעסקה שלהן, גם הן חשודות. מעניקות הטיפול חשודות שהן מנצלות את המשאב הציבורי באופן לא ראוי; שהן מנסות לקבל יותר מהמגיע להן.
משהכרנו במשקלה של הקרימינליזציה הסמויה שכולנו חשופים לה כשאנחנו תובעים את המגיע לנו, מתברר הדמיון שהוא מעבר להבדלים הגדולים בינינו. הדמיון מקורו בשתי עובדות מרכזיות: כנזקקות/ים לטיפול, כולנו כבני אדם מגיעות/ים למצבי צורך בהם הצרכים שלנו אינם נענים כהלכה; כנותנות/ים טיפול, כולנו חשופות/ים להתעלמות מהמסירות ומההשקעה שלנו בעבודות הטיפול המגוונות שאנו לוקחות על עצמנו שלא בשכר; וכאשר אנו מפעילות טיפול בשכר, מערערות דרכי ניהול ורפורמות על ערכה של המיומנות המקצועית שלנו ודורשות מאיתנו הספקים כמותיים.
על בסיס שתי עובדות אלה – ההכרה בשיטה הכלכלית–פוליטית וההכרה בדמיון בין הזקוקות לטיפול לבין נותנות הטיפול, ניתן להתחיל לבנות סולידריות מכוונת פעולה פוליטית משותפת. חשוב שפעולה סולידרית כזו לא תתעלם מההבדלים בינינו ומהאג'נדות השונות המתפתחות בכל אחד מהמיקומים החברתיים בהם אנו מתמודדות עם היסטוריה שונה וצירופים שונים של גזענות, סקסיזם והחלשה מעמדית.
בכל מיקום חברתי, האג'נדה החברתית מוכרחה להיות ייחודית ולשקף את ההתמודדות עם הצירוף הספציפי של סוגי הדיכוי המזינים זה את זה. יחד עם זאת, על בסיס הכרה בייחודיות שהיא גם הכרה במשותף, יכול להיבנות מאבק סולידרי משותף בעקרונות השוק – מאבק שיחזיר את עקרונות הצדק החלוקתי האוניברסלי למערכות הבריאות, החינוך והרווחה. אפשרות הסולידריות הפמיניסטית כיום היא מקור תקווה לכל שוחרות ושוחרי הצדק החברתי.
אורית בנימיני
הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" בקרוב – מיוחד ליום האשה הבינלאומי
