הנה אנחנו, הבייבי–בומריות, נהיה בעשור הזה בנות שישים עד שמונים ומשהו, וכבר אי אפשר להתעלם מנוכחותנו הדמוגרפית. לא מכבר זכינו בחירות מאוחרת והנחנו שהשתחררנו מעולן של מטלות ביתיות ומשפחתיות, וכבר אנחנו מתגייסות או מגוייסות לטיפול בנכדינו, והצעירות שבינינו – גם בהוריהן הזקוקים לעזרה. אנחנו תמיד שם, בשבילם, בגלל האהבה ויכולת הנתינה. בחלוף הזמן ייתכן שנשאל את עצמנו אם ניצלנו היטב את החירות שהשגנו לעצמנו, או שמא הרשינו ליקירינו לנצל את זמננו החופשי, כפי שנהגנו לעשות מאז ומעולם.

מאבק מטפלות המשפחתונים (צילום: "כוח לעובדים")

שאלה זו הועלתה בכנס של התנועה "מהפכת הסבתות" שהתקיים בדצמבר האחרון בלוצרן שבשווייץ. לפי אתר האינטרנט של התנועה, ערכה הכלכלי השנתי של עבודתן הלא מתוגמלת של סבתות, ובמידה פחותה בהרבה של סבים, משתווה לכ-2 מיליארד פרנקים שווייצריים. ב-2018 העריך ארגון העבודה הבינלאומי את תרומתה הכלכלית הגלובלית של העבודה הביתית שלא בשכר, באותה שנה, בכ-11 טריליון דולר, שהיוו כ-9% מהתמ"ג העולמי. הסבתות המהפכניות תובעות אפוא לכלול את עבודתן הביתית בחשבון הלאומי, ולתגמל אותן באמצעות תשלומי פנסיה גבוהים יותר ובהטבות מס. תביעתן אינה חדשה.

המאבק להכרה בערכה הכלכלי של העבודה הביתית והטיפולית במשפחה הוא אחד המאבקים החשובים והבלתי פתורים בתולדות הפמיניזם במערב. אחד משיאיו היה הקמפיין הבינלאומי לתשלום "שכר לעבודת משק הבית" שיזמו נשים באיטליה ובארצות הברית ב-1972. עקרת הבית, נטען בקמפיין, היא פועלת המועסקת בידי המדינה לא פחות מאשר בידי בני המשפחה, ולפיכך היא זכאית לשכר עבודה.

שכר תמורת עבודה נתפס כשלב הכרחי במאבק לשחרור נשים. ההגות הפמיניסטית המרקסיסטית הצביעה על סתירה מובנית בכלכלה הקפיטליסטית בין דרישות הייצור (נשים, צאו לשוק העבודה), ובין דרישות הייצור החברתי (נשים, הישארו בבית ועשו ילדים). אולם ייצור חברתי אינו מסתכם בהולדת דורות של עובדים. הוא כולל גם את העבודה החברתית והקהילתית שנשים מבצעות מידי יום בלא שכר, בנימוק שעבודה חברתית אינה עבודה יצרנית ולכן היא חסרת ערך כלכלי. הדרתו של הייצור החברתי מן הכלכלה הרשמית משליכה על רמות השכר הנמוכות המאפיינות את ענפי השירותים והמקצועות הטיפוליים, וגורמת לפערי שכר מגדריים מתמשכים. העובדות בענפים אלה הן כ-80 אחוז מכוח העבודה הנשי בישראל, ולנתון זה יש להוסיף רבבות מהגרות ומהגרי עבודה המועסקים בתנאי ניצול קשים ובלי קלפי מיקוח.

מבלי דעת משולבות סבתות מבוססות בשווייץ, כמו גם בישראל, ב"משבר הטיפול" שכבר לא ניתן להתעלם ממנו. הוא מעמיק ומתרחב ככל שגוברת הדרישה לשירותי סיעוד לאוכלוסייה המזדקנת, שגם אנחנו חלק ממנה, וככל שגדלים הקשיים החומריים שהניאו–ליברליזציה של שירותי הרווחה מעמידה בפני משפחות עובדות צעירות. מה הפלא שילדינו סומכים עלינו כספקי שירותים חברתיים וביטחון סוציאלי יותר מאשר על המדינה?

קו דמיון ברור עובר בין עבודת הייצור החברתי המסורתית שנשים מבצעות ללא שכר לבין שוק העבודה הנוכחי, המייצר עושר מופלג לקפיטליסט ואינו תורם בהוגנות לפרנסת העובד והעובדת. מהפכת האוטומציה משנה את עולם העבודה, החסר יציבות ממילא, ומעודדת את התפתחותה של כלכלת החלטורה או השיתוף, המחליפה את העבודה השכירה. מהן זכויות עובדים בכלכלת השיתוף ובמסגרות של התנדבות או "התמחות"? אלה הגנות יש להבטיח לפרי–לנסרים במרחב הדיגיטלי? היום כבר ברור שחקיקת העבודה הקיימת אינה מתאימה למציאות המשתנה ולאתגרי המחר, וזקוקה לתיקון יסודי. גם הערכים "עבודה", "עובד/ת" ו"צמיחה", המתבססים על תעסוקה בשכר ופריון כלכלי, חייבים בחינה מחודשת. אך זו כבר אופרה אחרת.

חדוה ישכר

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" בקרוב – מיוחד ליום האשה הבינלאומי