במהלך חודש מאי מגיע המאבק להסדרת הבעלות עבור דיירי נכסי הנפקדים ביפו לשיאו. "זו הדרך" ראיין את אחד ממובילי המאבק, חבר מועצת ת"א-יפו מטעם סיעת אנחנו העיר עו"ד אמיר בדראן. הריאיון המלא פורסם באתר "זו הדרך".

מפגינים ביפו נגד נישול המשפחות הערביות מדירותיהן (צילום: יפו לא למכירה)

כתושב יפו וכמי שגדל בה, איך אתה מנתח את השינויים שחלו בעיר?

יפו השתנתה מהותית ב-20 השנים האחרונות, גם לטובה. זה התחיל בשיפור מבורך בתשתיות, לאחר שבמשך שנים סבלו תושבי יפו מהזנחה ומהקפאת תוכניות. לפארק מדרון יפו, שהיה מוזנח מאוד, באים מבקרים מכל העיר. יש גם תוכניות שמאפשרות לרשות מקרקעי ישראל לבנות שכונות נוספות לאורך החוף.

השינויים האלה נראים זוהרים, אבל ישנו גם צד אחר, מכוער באותה מידה. אני מתכוון למדיניות כלפי האוכלוסייה הערבית הילידית, שלא מסוגלת לעמוד ביוקר המחיה שהשינוי הזה גורם. התושבים הערבים גרים ביפו עוד מקום המדינה אך בדירות רעועות ומוזנחות. הם אפילו לא בעלי הדירות, אלא דיירים מוגנים החיים תחת סכנת פינוי מתמדת. כך, מובילים השיפוצים לעלייה אסטרונומית במחירים, ועקב כך התושבים המקוריים נאלצים לחפש דיור בערים אחרות. בקרוב כמעט לא נראה ביפו ערבים, לבד מבודדים.

מהי חשיבותה של תוכנית מרכז הגר להסדרת הבעלות של דיירי נכסי נפקדים ביפו?

התוכנית היא המשך של מאבק מאוד ארוך שאנחנו מנהלים בתור נציגי הציבור הערבי ביפו, שסובל מאפליה נוראית בכל מה שקשור לדיור. לאורך השנים העלנו את הבעיות וגם הצענו את הפתרונות, אבל הממסד תמיד משך אותנו באף. מעולם לא ראינו מחויבות ליישום – וברור שהיה ניסיון לדכא את המאבק שלנו. במרכז הגר אספו כעת את מה שעבדנו עליו במשך שנים, ושיקפו את הדברים כתוכנית קונקרטית. אני מעריך את העבודה שנעשתה וגם תרמתי לה בעצמי בנתונים שאספתי לאורך השנים.

אנחנו רוצים להאמין שהפעם נגיע לפתרון ישים עבור האוכלוסייה הפלסטינית הילידית ביפו, שהיא מהמוחלשות ביותר בישראל. המטרה היא לאפשר להם לרכוש את הבעלות על הדירות שבהן הם גרים, אבל המהלך יצליח רק אם יקבלו הנחה משמעותית ביותר במחיר – 90% משווי הדירה).

צריך לזכור שהמדינה הפכה להיות הבעלים של הדירות מבלי ששילמה עליהן אגורה, וגם נהנתה מהרווחים עליהן במשך 70 שנה. ב-1948 המדינה השתלטה על בתים של פליטים שגורשו, למרות שהנכסים היו ונותרו רכושם הפרטי וגם יש להם הוכחות לכך. עד היום לא ניתן למגורשים שום פיצוי.

חודש מאי היה עמוס בפעילות. מה הסיבות למומנטום ולהפעלת הלחץ דווקא עכשיו?

חשוב להדגיש שאנחנו שוקדים על הסוגיה הזאת כל הזמן ולא רק עכשיו. עם זאת אין ספק שהחודש נעשה מאמץ רציני משני טעמים. ראשית, ממש כעת דנים מקבלי ההחלטות בהחלטה הגורלית לגבי האופן שבו יסבסדו וישווקו את הדירות לתושבים הערבים שגרים בהן. שנית, אנחנו רוצים להזכיר את מה שקרה לפני שנה, דהיינו פרץ הזעם של האוכלוסייה הערבית ביפו ובערים אחרות בהן היא במצוקה. אי אפשר יותר לטאטא את הדברים האלה מתחת לשטיח, ואנחנו מבטאים את המאבק בעשיה יהודית-ערבית. למשל, קיימנו סיורים שנעשים מנקודת מבט ייחודית – זו של הדייר המוגן שנלקחה ממנו הבעלות וניתנה לאחר. אלה הם הדיירים שמאז 1948 חיים בגטו ללא אפשרות יציאה.

מה החזון האישי שלך עבור יפו? מהם השינויים המרכזיים שצריכים לקרות בעיר?

אחד הדברים החשובים עבורי זה הפרויקט שנקרא חורשת הזיתים ביפו. מדובר בשטח בלב יפו שיש בו בין היתר 50 דירות השייכות לדיור הציבורי. מ-2010 קידמתי תוכנית שתאפשר לכל הדיירים בהן להיחשב הבעלים מבלי לשלם אגורה. במקביל, אנחנו דוחפים לבנות בשטח של חורשת הזיתים עוד 200 יחידות דיור, שישווקו בחלקן לערביי יפו במחיר מסובסד. אני אמשיך לפעול לקידום פרויקטים שיתנו מענה לדיור האוכלוסייה הערבית ביפו.

במקביל, המדינה חייבת לשנות את הפרספקטיבה מתוך חובה מוסרית לקדם העדפה מתקנת. היא לא עושה טובה לאף אחד. היא חייבת לשלם על פשעים שביצעה ב-1948 וממשיכה לבצע בימינו. אם המדינה חותרת באמת לשוויון או למה שמכונה "דו-קיום", היא צריכה להתחיל ביישום שוויון בזכות לדיור.

תום קורי