ב-9 במרס הלך לעולמו איג'אז אחמד, התיאורטיקן המרקסיסטי יליד הודו. אחמד, יליד 1941, היגר עם משפחתו לפקיסטן בעקבות חלוקת תת-היבשת. הוא רכש את השכלתו באוניברסיטת לאהור בפקיסטן, ובמהלך חייו לימד באוניברסיטאות שונות בהודו ובארצות-הברית.

איג'אז אחמד (צילום: פיפלס דיספצ')

אחמד פרסם ספרים ומאמרים רבים בנושאים היסטוריים ותיאורטיים, תוך התמקדות בניתוח האימפריאליזם מנקודת מבט מרקסיסטית. בין ספריו הידועים ביותר: "תיאוריה: מעמדות, אומות, ספרות" (1992); "הע'זאלים של גאליב" (1995); ו"עיראק, אפגניסטן והאימפריאליזם בזמננו" (2004). תרומתו התיאורטית הידועה ביותר של אחמד היא הביקורת המרקסיסטית על רעיונותיו של אדוארד סעיד – אחד ההוגים הפוסט-קולוניאליסטיים המשפיעים ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20.

"פוסט-מרקסיזם", אמר אחמד, "אינו אלא פרה-מרקסיזם – כלומר חזרה לאידיאליזם עליו התגבר מרקס". ואכן, בתקופה בה נמצא המרקסיזם תחת מתקפה, היה אחמד אחד ההוגים הבודדים שלא רק הגן בנחרצות על הרלוונטיות של המרקסיזם, אלא אף הוכיח את נחיצותו.

נוסף על עבודתו התיאורטית, היה אחמד פעיל לאורך חייו בתנועות שמאל שונות. בשנות לימודיו בלאהור היה פעיל באיגודים מקצועיים ובתנועות אנטי-אימפריאליסטיות. לאחר שהיגר לארצות הברית בשנות ה-70, הצטרף אחמד למאבק נגד מלחמת וייטנאם במסגרת "הקואליציה למען שלום וצדק".

אחמד היה קול ביקורתי חשוב בשיח הציבורי על אודות המלחמות האימפריאליסטיות באפגניסטן ובמזרח התיכון, וכן לגבי עליית הימין הקיצוני ברחבי העולם. לאחר שובו להודו ב-1985, התקרב אחמד למפלגה הקומוניסטית – המרקסיסטית ההודית (CPI-M). עם עלייתה של מפלגת BJP הימנית לשלטון ב-2014 נאלץ אחמד, שהיה מבקר חריף שלה, לעזוב שוב את הודו.

ויג'אי פרשאד, "פיפלס דיספצ'"