הרשימה המשותפת תנצח ביושרה בבחירות לכנסת שיתקיימו ב-23 במארס

בכנסת מיוצגות כיום מפלגות אידיאולוגיות מזרמים שונים, המציעות פתרונות שונים לבעיות החברה והמדינה בישראל. ניתוח של יחס הכוחות במערכת הפוליטית מאפשר להבין את האפשרות של מפלגות אלה להרכיב קואליציות, אך לא בהכרח את יכולתן למשול בפועל.

במצב השורר כיום בישראל, לקראת הבחירות לכנסת ה־24, השיקולים לפיהם ימליצו רשימות לנשיא על המועמד להרכבת הממשלה נגזרים לא מוויכוחים אידיאולוגיים מעמיקים אלא ממניע שטחי. הגיעו הדברים עד כדי כך שמפלגת שמאל חברתי כמו מרצ מוכנה לשבת באותה קואליציה עם אנשי ימין התנחלותי כמו סער וליברמן. פשרנות אידיאולוגית זו מצדו של השמאל הציוני משקפת למעשה את תבוסתו הפוליטית עוד לפני שהתמודד בבחירות: גם אם ישבו מרצ והעבודה בממשלה, ברור שתהיה זו ממשלת ימין מובהקת. לכן גם אם נתניהו יובס, יכולתו של השמאל הציוני להשפיע על מדיניות הממשלה תהיה אפסית. ברגע שהליכוד יתאושש מנפילת נתניהו, הנהגתו החדשה תעדיף כנראה לחבור לסער – אשר יוכל להיפטר בנקל משותפיו "הלא-טבעיים". הפוליטיקה עמוקה יותר מהצורך בהפלת מנהיג מושחת.

אם כך, האפשרות היחידה שלא מניחה מראש את תבוסתו האידיאולוגית והפוליטית של השמאל היא הרשימה המשותפת. המשותפת היא הכוח היחיד המבדיל בין עיקר וטפל ואשר נוהג ביושרה ביחס להבטחותיו. לכן, רק הרשימה המשותפת בהובלת חד"ש תוכל להיות בסיס למחנה דמוקרטי שייאבק בימין, בקיצוניות ובגזענות – תופעות שסופו של נתניהו לא ישים להן קץ. רשימה משותפת חזקה לא רק תמנע מנתניהו, מסמוטריץ' ומהחרדים להמשיך לאחוז בשלטון, אלא גם תציב אלטרנטיבה ברורה לאפליה ולדיכוי – מה שנבצר ממפלגות המרכז והשמאל הציוני, שהצהירו על נכונותן לשבת סביב שולחן הממשלה עם גזענים מסוגם של סער, בנט וליברמן.

על ערכים לא מתפשרים, גם ברגעים הקשים ביותר. ברית אלקטורלית עם הימין בראשות סער אינה הדרך של השמאל לניצחון, אלא לתבוסה בלא קרב. הדרך היחידה לניצחון היא דרכה הישרה של הרשימה המשותפת. אסור לתת לגיטימציה לגזענים. אין דמוקרטיה בלי שוויון!

תופיק נג'אר