הפוליטיקה והאידיאולוגיה של הפעיל והעיתונאי אורי אבנרי

בשבוע שעבר (20.8) נפטר העיתונאי, פעיל השלום וחבר הכנסת לשעבר אורי אבנרי. מאמרו האחרון של אבנרי הוקדש לחוק הלאום הגזעני – ואין להכביר מילים על הסמליות שבדבר. עמדותיו של אבנרי לאורך עשרות שנים הציבוהו בקוטב ההפוך ל"ערכי" חוק הלאום, וזו הייתה גדולתו.

2018-08-26_193322

אמיל חביבי ואבנרי בהפגנה במזרח ירושלים, 1994 (צילום: סיהאם דאוד)

כן, גם אני התחלתי לכתוב ב"עולם הזה" שהיה בבעלותו של אבנרי. זה היה לפני עשורים רבים. את השבועון ערך אז בפועל שלמה פרנקל. זכורים לי הביקורים השבועיים במערכת בדירה קטנה שברחוב גורדון בת"א, עשרות מטרים מביתם של רחל ואורי.

המושג "מערכת" עלול להטעות את כל מי שחושב במונחים של סרטים אמריקאים בני אותה תקופה, כלומר על אולמות אינסופיים ובהם עשרות כתבים הרוכנים על מכונות כתיבה גדולות (אז לא היו מחשבים). מערכת "העולם הזה" הייתה דומה יותר למחסן: גיליונות השבועון שלא נמכרו והוחזרו ועיתונים רבים מהארץ ומכל העולם פזורים בכל פינה.

שם, קיבלתי את שיעור הראשון בכתיבה אבנרית. "ב'עולם הזה' אסור לכתוב את המילה 'אני' בשום כתבה או במאמר", הזהיר אותי פרנקל, והוסיף: "ב'עולם הזה' יש 'אני' אחד ויחיד וקוראים לו אורי אבנרי". משפט זה לקוח אמנם ממגירות הנוסטלגיה האישית, אך הוא רלוונטי לשאלת הפוליטיקה והאידיאולוגיה של אבנרי. רבות נכתב בשבוע האחרון על אבנרי ופועלו, ובצדק. לרוב, הממד הפוליטי בהספדים התרכז בעמדותיו בעניין הכיבוש, ההכרה באש"ף ותמיכתו בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית בצדה של ישראל.

תום שגב, העיתונאי וההיסטוריון, הקדיש מאמר מרתק לעיתונאי אבנרי בעמודו הראשון של "הארץ" (24.8). במאמר נכתב מעט על הפוליטיקה של אבנרי ואיבתו האישית (וההדדית) לדוד בן גוריון. בין היתר הזכיר שגב, כי ח"כ אורי אבנרי מסיעת "העולם הזה – כוח חדש" הצביע בעד סיפוח מזרח ירושלים ב-1967, ואף קרא לכיבוש הגולן הסורי.

מה ששגב לא כתב הוא שאבנרי הביע צער אמתי על קריאות אלה ואחרות שהשמיע אז, ותלה את האחריות לעמדות אלה ב"רוח התקופה". בשיחות בביתו אמר לי פעם אבנרי כי "באותם הימים, כך חשבו כולם". מיותר לציין שלא כולם חשבו כך באותם הימים.

בשיחות שקיימתי עמו לאורך השנים, בייחוד ערב הקמת "גוש שלום" ב-1993, ניכר היה כי הייתה לאבנרי משנה סדורה מאוד בכל הקשור לשאלות שלום ודמוקרטיה, אולם הוא כמעט שלא עסק בשאלות של כלכלה וחברה. "אני יודע על כלכלה וחברה מה שכל עיתונאי או חבר כנסת מן השורה צריך לדעת", אמר לי פעם אבנרי. במילים אחרות: לא הרבה.

אפשר להגדיר את משנתו האידיאולוגית של אבנרי כליברלית עקרונית, כזו החפה מכל התייחסות לרקע הכלכלי והחברתי של התפתחות ההיסטורית והפוליטית.

עם התפרקות ברה"מ בתחילת שנות ה-90, וכשליח "מעריב" למזרח אירופה, פרסם אבנרי סדרה של כתבות בהן הפגין עמדות אנטיקומוניסטיות חריפות. הדבר לא מנע ממנו לשתף פעולה עם מק"י ומאוחר יותר עם חד"ש: החל במאבק לביטול הממשל הצבאי, ועד להפגנות נגד המלחמות בעזה בשנים האחרונות.

כאמור, אבנרי היה שותף להקמת הרשימה "העולם הזה – כוח חדש" באמצע שנות ה-60 ואף היה חבר כנסת מטעמה בכנסות השישית והשביעית מ-1965 ועד 1974. אבנרי שב לכנסת לשנתיים, מ-1979 עד 1981, במסגרת מחנה של"י. ב-1984, יחד עם חלקים ממחנה של"י הקים את הרשימה המתקדמת לשלום שהתפרקה כעבור שש שנים. במשך שנות כהונתו הארוכות בכנסת, כמעט 12 במספר, הוא גילה עוינות ואף התנגדות של ממש לחברי הכנסת שכיהנו בסיעות מק"י וחד"ש.

מפעלו הפוליטי האחרון של אבנרי, הפעם חוץפרלמנטרי, היה הקמת גוש שלום ב-1993. ניסיון זה לא צלח במיוחד. הייתי שותף לגרעין המייסד של גוש שלום, יחד עם פעילי שמאל רבים (להבדיל מפעילי שלום), בתקווה להציב אלטרנטיבה לתנועת השלום הגדולה והממסדית שלום עכשיו.

יש לזכור, שבאותן השנים שלום עכשיו ופטרוניה במפלגת העבודה ובמרצ (שהוקמה ב-1992) לא היו מוכנים לשבור את הקונצנזוס הציוני לפיו "לא מדברים עם אש"ף", "ירושלים המאוחדת בירת ישראל", "אין להכיר בזכויות הפליטים הפלסטינים", ואף התנגדו להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בשטחים שישראל כבשה ב-1967.

אמנם עמדות אלה איבדו את הרלוונטיות שלהן לאחר הסכמי אוסלו ב-1993, אבל מחנה השלום הממסדי והפרואמריקאי לא שינה את מהותו. גוש שלום נועד להיות משקל נגד של מחנה השלום העקבי, עם מצע הדומה עד מאוד למצע חד"ש בשאלות הכיבוש והשלום – כולל הכרה בזכויות הפליטים הפלסטינים. התנועה ריכזה את מיטב הפעילים, אך רבים למדו (כפי למדתי שנים רבות קודם במערכת "העולם הזה") שבגוש שלום ישנו "אני" אחד ויחיד: אורי אבנרי. כל ניסיון להשפיע על דרכי התנועה, על אופן פעולותיה ועל מדיניותה –לרבות הדרישה לשתף פעולה עם חד"ש – נתקל בחומה בצורה שמאחוריה עמד רק איש אחד, אבנרי.

בשבוע שעבר הלך לעולמו פעיל שלום, עיתונאי מוכשר וגם בן אדם – על מעלותיו ומגרעותיו.

אפרים דוידי

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב