לאחרונה החל תאגיד השידור הציבורי (ערוץ 1 לשעבר) לשדר סדרה תיעודית חדשה של היוצר לוי זיני. הסדרה עוסקת בשנותיו האחרונות של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. זיני סיפר בראיון, כי בחר ליצור סדרה בנושא זה כדי להבין את הפוליטיקה העכשווית בישראל. הוא הוסיף כי במהלך יצירת הסדרה פיתח "נימה מסוימת של הערכה וחיבה כלפי דמותו של שרון".

אריאל שרון שולח את חייליו לשדה הקטל של לבנון, 1982 (צילום: משרד הביטחון)

הסדרה החדשה "שרון" היא המשך ישיר לסדרת הסדרות והסרטים הדוקומנטריים שנעשו באחרונה על מנהיגים ציונים, ובהם מנחם בגין ובנימין נתניהו. זכור במיוחד הסרט "קינג ביבי" שסקר שלושה עשורים בקריירה הפוליטית של נתניהו, וכן סרטים נוספים על מנהיגי מפא"י והעבודה דוד בן גוריון וגולדה מאיר.

משקפת או יוצרת מציאות

חוקרי תקשורת מרבים לעסוק בשאלת האובייקטיביות של היצירה הדוקומנטרית, ובשאלה עד כמה היא משקפת מציאות או מכוננת אותה. צופים תמימים עשויים לתפוס את היצירה הדוקומנטרית כדבר מה "אובייקטיבי", המציג את המציאות כפי שהיא. מבקרים מתוחכמים יותר מראים כיצד היצירה הדוקומנטרית מעצבת את המציאות, כאשר היוצר יוצק לתוכה את עקרונותיו ותפיסותיו ומשליך אותם על המציאות, אותה הוא מתיימר לשקף.

הסדרה "שרון" יכולה לשמש דוגמה ברורה לסובייקטיביות של היצירה הדוקומנטרית. בשלל הראיונות המופיעים בסדרה עם אנשיו לשעבר של שרון ועם בנו גלעד שרון (כיום – מועמד ברשימת הליכוד) משתקפת דמות של מנהיג נערץ. זו מוצגת כניגוד מוחלט לדמותו של נתניהו – הפוליטיקאי המושחת שגם אנשי ימין רבים למדו לשנוא.

הראיונות בסדרה נערכו בחוות השקמים, שהקים שרון בנגב המערבי. המצלמה מרבה להתמקד בשדות המקיפים את החווה. שרון מתואר בסדרה כדמות אצילית, שגדלה בצניעות. ראש הממשלה שרון מוצג כאדם כפרי, סגפן וחקלאי בכל רמ"ח איבריו. הסדרה מתאמצת להפריך את הטענות לשחיתות שדבקו בשרון, שוב במטרה ליצור הנגדה סמלית בינו לבין ממשיכיו – נתניהו ואהוד אולמרט, שתיקי השחיתות שלהם סחררו מדינה שלמה.

הנרטיב הפוליטי של הסדרה מציג "מהפך" שעבר שרון מנץ מדיני תוקפני וחובב קרבות ליונת שלום צחורה, שאף הובילה את "תוכנית ההתנתקות" ויצאה נגד מחנה הימין  פרויקט ההתנחלויות, אותו קידם במרץ בשנות ה-80 וה-90. בסרטונים של שרון מאותן שנים ניתן לראות אותו חוגג ורוקד עם ראשי מועצת יש"ע בהתנחלות בעיר חברון ומבטיח "התיישבות יהודית בכל יהודה ושומרון". אך בנרטיב של הסדרה אין שמץ ביקורתיות – לא על ימיו של שרון כבעל ברית של הימין הקיצוני ולא על "תוכנית ההתנתקות" שוחרת השלום לכאורה, שכל מטרתה הייתה הנצחת הכיבוש הישראלי בגדה המערבית.

גלעד שרון, בנו, משתף את צופי הסדרה בטרגדיה המשפחתית: מות אחיו, גור, שנהרג מפליטת כדור בגיל 12. הצופה לא נותר אדיש ומנגנון החמלה דוחק בו לחוש הזדהות עם דמותו הטרגית לכאורה של שרון.

סבא חביב שהיה פושע מלחמה

חזרתו של שרון לזירה הפוליטית ב-2001 והמצאתו מחדש "כסבא חביב ולא מזיק" בידי הפרסומאי ראובן אדלר הלהיבו בשעתן את הציבור בישראל. בחלק זה של הסדרה מוצג שרון כמנהיג אמיץ, סמכותי וחומל, דמות שאנשי מרכז וימין התאחדו סביבה תחת מפלגת "קדימה" בתקופה הקשה של האינתיפאדה השנייה.

ההפגנות נגד שרון בעת מלחמת לבנון הראשונה, לרבות הפגנת ה-400 אלף בכיכר מלכי ישראל ב-1982, והמעצרים של המפגינים מוצגים רק בחטף. הם חורגים מדמותו החדשה של שרון "כדמות מאחדת ולא מפלגת". את הסירוב של חיילים וקצינים, שמאות מהם הגיעו לבתי הכלא הצבאיים – הס מלהזכיר. ניכר שהבמאי מנסה להצניע את חלקו המרכזי של שרון בטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה בלבנון, וכן בטבח במחנות הפליטים ברצועת עזה ובפשעי המלחמה בגדה המערבית הכבושה.

שרון מוצג דווקא כמי שעומד מול המתנחלים באומץ, כאשר אלה מטיחים בו כי אינם מרגישים בטוחים וכי אסור לשרון לגרשם מרצועת עזה. אך במציאות, שרון הוא שבנה למענם את גדר ההפרדה הלא חוקית בגדה המערבית והרחיב את ההתנחלויות הישראליות. שרון אמנם פינה את ההתנחלויות ברצועת עזה, אך מילא בכך תפקיד מרכזי בתהליך הפיצול הפוליטי בין הגדה המערבית הכבושה לעזה הנצורה.

הסדרה "שרון" מצטרפת למגמת שכתוב ההיסטוריה בחברה הישראלית, במסגרתה מורמים מנהיגי הימין לדורותיהם לדרגה מיתית ומוצגים כדמויות המאחדות את הציבור הישראלי (לפחות את זה היהודי…), מעל לכל מחלוקת פוליטית. זה אחד הביטויים לגסיסת מחנה השמאל הציוני, המאמץ לחיקו בחדווה את מנהיגי הימין.

זוהר אלון

הרשימה פורסמה בגיליון השבוע של "זו הדרך"