תאגיד השידור הציבורי כאן הוא יעד זה חודשים לאיומים בלתי פוסקים מצד ממשלת הימין הקיצוני. לאחרונה, ותחת עינו הפקוחה של שר הצנזורה והתעמולה שלמה קרעי, החל התאגיד לשדר את סדרת המקור החדשה "איסט סייד". את הסדרה יצרו יעל רובינשטיין-ניצן ויוסי מדמוני וביים יבגני רומן. עלילת הסדרה מגוללת את סיפורו של מומי בן דהן (השחקן יהודה לוי) – רכז שטח לשעבר בשב"כ. לאחר שחרורו, החל מומי לפעול בשירות עמותות המתנחלים המשתלטות על בתי המשפחות הפלסטיניות במזרח ירושלים.

רשומון מזרח-ירושלמי

מורכבות הסדרה באה לביטוי כאשר מומי, הנאלץ לגדל לבדו נערה עם צרכים מיוחדים, מתחיל להזדהות עם קורבנותיו המנושלים. הוא נעזר באיש הקשר אשרף "אשר" פטוש (אמיר ח'ורי) – סוחר סמים צעיר תושב מזרח העיר, שאינו עומד בפיתוי הכסף הקל שמציעות לו עמותות המתנחלים בתמורה לשיתוף פעולתו. יחד עם מומי הוא מאיים על משפחות פלסטיניות ששקעו בחובות במטרה לגזול מהן את בתיהן. הסדרה מיטיבה לתאר את הסכנה המתמדת לה חשופות המשפחות – זרועות הכיבוש הישראלי מחד גיסא, ומוסדות הרשות הפלסטינית מאידך גיסא.

דמות מרכזית נוספת בסדרה היא עיסאם (ג'מיל ח'ורי), אב משפחה פלסטיני המחליט למכור את ביתו לעמותת המתנחלים "ארעא". לקראת סיום הפרק הראשון, הוא נראה אומר לאשתו אמל (שאדן קנבורה), כי מכירת הבית נעשתה ללא ידיעתו. הזוג מחליט להימלט יחד עם ילדיהם לאוסטרליה, בסיועו של מומי. אולם כאשר אמל מגלה כי עיסאם בעצם מכר את ביתם למתנחלים ביודעין, היא מתעלפת, מפונה לבית החולים ומסרבת לעזוב את הארץ. המשפחה מתפרקת ועיסאם נעלם יחד עם שני ילדיו מחשש שיפגעו בהם.

בד בבד, מגוללת הסדרה את קשייו של מומי בגידול בתו מאיה (גפן קמינר). הוא עושה כל שביכולתו לשכנעה להתגייס לצבא על אף צרכיה המיוחדים. במקביל הוא שואף לשלוח אותה לכפר נוער איכותי בצפון הארץ, כדי שלא "תיכלא במוסד בו יתייחסו אליה כאל בהמה". הסתירה בין האנושיות (המוגבלת) שמפגין מומי כלפי בתו לבין פעולותיו הנפשעות נגד המשפחות הפלסטיניות במזרח ירושלים מעלה תחושת קבס. סתירה זו, המגדירה במידה רבה את דמותו, מתפתחת לאורך הסדרה.

הפרק השני נפתח עם הגעתו לישראל של איליאס (פאנוס קורוניס), ראש הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים. הוא חווה השפלה קשה בשדה התעופה, כאשר אנשי הביטחון שולפים אותו מהתור, לוקחים אותו לחדר צדדי, מפשיטים אותו ומאיימים כי אם יסרב לשתף פעולה, לא יוענק לו אישור שהייה בארץ. לאחר מכן, הוא פוגש במזרח ירושלים את מומי, המנסה לשכנעו למכור את אחד מנכסיה של הכנסייה היוונית למתנחלים. איליאס מסרב, ומאוחר יותר נושא דרשה בכנסייה בה נוכח מומי. בדרשה מצהיר איליאס כי לא ימכור את נכסי הכנסייה למתנחלים.

שם  הסדרה  ניטרלי  לכאורה,  והולם  את שאיפתה להציג מגוון פרספקטיבות המרכיבות את המציאות במזרח ירושלים. אך חשוב מכך, הסדרה מעניקה לצופה הישראלי הצצה למתרחש מאחורי הקלעים של מפעל הנישול השיטתי של תושבי מזרח העיר הפלסטינים. כך נחשף הצופה ללבטיהם, למכאוביהם ולמציאות הבלתי אפשרית עמה הם נאלצים להתמודד. אין בכך כדי לטעון כי הסדרה מבטאת מסר חתרני או רדיקלי, אך היא בהחלט מעניקה ביטוי לסבלם של התושבים הנמחצים תחת מנגנוני הכיבוש.

עיסאם המזרח-ירושלמי אמנם משתף פעולה עם המתנחלים, אך מבחינתו הוא פועל בראש ובראשונה במטרה להציל את בני משפחתו. לשם כך הוא מוכן למכור את ביתו בעורמה למתנחלים, המסתערים עליו באישון לילה, חמושים ומגובים בכוחות הכיבוש. המתנחלים תולים דגלי ישראל על פתח הבית, ובתגובה פורצות מהומות בשכונה.

המציאות עולה על כל דמיון

כל המבקר בשכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים חוזה בבתים הפלסטיניים עליהם השתלטו עמותות המתנחלים. זרועות המתנחלים נשלחות לאורכה ולרוחבה של עיריית ירושלים, ואנשיהם מאיישים תפקידים בכירים בה. הבכיר בהם הוא סגן ראש עיריית ירושלים אריה קינג – מתנחל אלים שתועד מכה וגורר מפגין נגד הכיבוש בשכונת שייח' ג'ראח.

היומיומיות והנורמליות היחסיות המאפיינות את חייהם של תושבי מערב ירושלים עומדות בסתירה לסערה המתחוללת מאות מטרים ספורים מהם. תושבי מזרח העיר הפלסטינים חשופים באופן עקבי לנישול ולהפקעה. בשבוע שעבר (13.3) הונח צו הריסה בפתח ביתה של משפחת סאלם בשייח ג'ראח שבמזרח ירושלים. המשפחה בת 11 הנפשות תיאלץ לפנות את ביתה בשיאו של חודש הרמדאן.

המתח הזה בא לביטוי בסדרה. אחת מראשי עמותות המתנחלים נפגשת עם מומי, כשברקע נראית כיפת הסלע, ואומרת לו: "גם לי נמאס מהמצב לפעמים אך אין ברירה". דוקטרינת ה"אין ברירה" אכן מקבלת ביטוי מעניין בסדרה. הצופים נחשפים לדמויות, לאנשים ולסיפורים העומדים מאחורי מדיניות הנישול במזרח העיר. את כל אלה חותרת ממשלת בן גביר לטשטש ולהסתיר.