בתגובה לצעדי המחאה עליהם הכריזה הסתדרות המורים נגד מתווה הבידודים במערכת החינוך, פתחו ממשלת הימין והתקשורת הממסדית במתקפה נוספת על הסתדרות המורים בפרט, ועל זכות ההתאגדות וחופש השביתה בכלל. לאחר שפניית הסתדרות המורים לשרי החינוך והבריאות בעניין המתווה נתקלה בהתעלמות, הכריזה הסתדרות המורים כי החלטת הממשלה חושפת את ציבור המורים לנגיף הקורונה באופן שמסכן את בריאותם, וקראה למורים לא להגיע לעבודה ב-27 בינואר – יום כניסת המתווה לתוקף.

מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דוד (צילום מסך: וויינט)

הסתדרות המורים הבהירה כי אין היא מתנגדת למתווה עצמו, אלא רק להחלתו באופן מידי כאשר המדינה אינה ערוכה ליישומו: חלוקת הערכות לבדיקה ביתית שהמדינה התחייבה לספק לא הושלמה בפועל, והפורטל בו אמורים ההורים לדווח על תוצאות הבדיקות אינו יציב.

המדינה – שכדרכה הגיבה לפניות המורים בסחבת ובהתעלמות – מיהרה להגיש בקשה לצווי מניעה נגד צעדי המחאה. בית הדין לעבודה, כדרכו, סיפק אותם עבורה. בצד זאת קבע בית המשפט כי המדינה לא מילאה את חובתה להידברות עם ארגון העובדים לפני יישומה של החלטה הנוגעת לבריאותם. הפסיקה התייחסה גם לכך שהמדינה אינה ערוכה כראוי ליישום המתווה נגדו מחתה הסתדרות המורים – כפי שהעידה גם מנכ"לית משרד החינוך. בית הדין השאיר את צו המניעה על כנו עד יום שני. עד אז הורה לצדדים לקיים "הידברות אינטנסיבית". ההידברות, שהחלה רק בהתערבות בית הדין, הביאה להסכם בין הצדדים. במסגרתו נקבע כי משרד החינוך יחלק בדיקות לכל עובדי ההוראה ויגביר את הפיקוח על הבדיקות.

התקשורת נגד המורים

אולם חוסר מוכנותה של המדינה ליישום המתווה, ואי-נכונותה לפתוח בהידברות עם נציגי המורים אותם העמידה בסיכון, לא מנעו את חידושו של מחול השדים נגד הסתדרות המורים. ארגון העובדים הפך מטרה של אמצעי התקשורת, של מכוני המחקר ושל חברי הכנסת הפועלים בשירותם של בעלי ההון. גורמים אלה הזדרזו להפוך את המציאות על פיה, ולטעון – כפי שטען מאמר המערכת בעיתון "הארץ" (27.1) – כי הסתדרות המורים: "התנהלה באופן חסר אחריות […] ביזתה את החוק, הלחיצה את ההורים ונעצרה רק בבית הדין לעבודה".

יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, שרן השכל (תקווה חדשה), טענה כי הסתדרות המורים היא זו שפעלה בצורה "שרירותית ובריונית שלא מתחשבת לא בתלמידי ישראל ולא בהורי ישראל". מציאות חלופית זו – בה צעדי המניעה של הסתדרות המורים נגד כוחניות ובריונות המדינה מוצגים ככוחניים ובריוניים – הפכה נרטיב רווח.

חוק יפה בן דוד

מתקפה זו נגד ארגוני המורים, המתנהלת בגלים כמעט מראשיתו של משבר הקורונה, אינה נובעת, כמובן, מהתנגדותם למתווה זה או אחר. תכליתה של מתקפה זו היא שבירת כוחה של העבודה המאורגנת. אג'נדה זו באה לידי ביטוי באופן הגס והבוטה ביותר בשורת הצעות חוק מוכנות מראש של "קואליציית השינוי", שרק חיכתה לתירוץ להוציאן לאור. להצעות חוק אלה הוצמד בסוף השבוע הכינוי "חוקי יפה בן דוד", אך מטרתם לפגוע בעבודה המאורגנת ובזכות השביתה בכלל. החוקים, אותם מקדמים סגן השר אביר קארה (ימינה) וח"כ משה טור-פז (יש עתיד), נועדו לקבוע הגבלת כהונה של ראשי ארגוני מורים לשתי קדנציות, לאפשר העסקת מורים בחוזים אישיים לתקופות קצובות, ולהגביל את זכות השביתה בשירותים חיוניים – בהם כוללת הצעת החוק גם את מערכת החינוך.

למרות שהצעות חוק אלה מוצגות כתגובה לצעדיה האחרונים של הסתדרות המורים, הן מתבשלות למעשה כבר זמן מה. יו"ר ארגון המורים רן ארז אף התייחס לכך בסוף דצמבר (ר' "זו הדרך", 1.1). הצעות אלה נועדו לפגוע בכוחם של ארגוני המורים כחלק מהחלשת העבודה המאורגנת בכללותה. בראיון עמה שנזכר לעיל, ציינה ח"כ השכל כי את הבקשה להגביל את זכות השביתה בשירותים החיוניים – נוסף לזו הקיימת ביחס למשטרה ולצבא – יש להחיל לא רק על עובדי ההוראה, אלא גם על הרופאים והאחיות ואפילו על עובדי חברת החשמל.

צעדי מחאה מתונים של ארגוני עובדים אינם הזרז לחקיקה פאשיסטית נגדם, אלא לכל היותר התירוץ. בבוקר של יום רביעי שעבר – היום בו החלה השתלשלות העניינים שהובילה להצעה להגבלת זכות השביתה – פרסם פורום ארלוזורוב מחקר חדש. המחקר מראה כי בניגוד לתעמולה מצד פורום קהלת ומשרד האוצר, בעשור האחרון חלה ירידה מתמשכת במספר ימי השביתה, וכי השביתות שימשו מוצא אחרון מצדם של ארגוני העובדים.

ההסתה נגד ארגוני העובדים בכלל, ונגד הסתדרות המורים בפרט, נועדה לקדם את המדיניות של "הפרד ומשול" שמנהל אגף התקציבים של משרד האוצר נגד אזרחי ישראל: האוצר מנצל את המשבר הכלכלי על מנת לשסות חלקים בציבור זה נגד זה, ובדרך זו גם להתחמק מהגדלת ההוצאה הציבורית וגם לגלגל את האחריות ליציאה מהמשבר אל כתפי העובדים. סירוב האוצר לממן באופן מתבקש הקטנת כיתות, חלוקה לקפסולות, תוספת כוח אדם ועוד צעדים שיכלו להקל על היציאה מהמשבר במערכת החינוך – כלל לא עלה על סדר היום התקשורתי.

על שוברי שביתה

למרבה הצער, ראינו הפעם כי להסתה ולפלגנות נתנו את ידם גם כמה מנהלי בתי ספר חלשי אופי, שבניסיון לשאת חן בעיני בעלי המאה והדעה הודיעו מראש, כי בכוונתם לשבור את המשמעת הארגונית ולפעול בניגוד להנחיית הסתדרות המורים – עוד לפני מתן צווי המניעה בעניין.

מנהלים אלה, אשר טוענים כי בהחלטה זו הם דואגים לתלמידיהם – נותנים, למעשה, אור ירוק לפגיעה במעמד המורים, להחלשת כוח עמידתם, ובסופו של דבר לשחיקת כוחם וזכויותיהם. כל זה יוביל לבריחת מורים – במציאות של מחסור קבוע במורים, שרק צפוי להחמיר – ובסופו של דבר לפגיעה בחינוך ובתלמידים. אבוי לבתי הספר שאלה מנהליהם, ואבוי למורים הנכנעים להם.

אדם אלי

עוד בנושא: https://zoha.org.il/110305