המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) והחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש) פרסמו הבוקר הודעות אבל בעקבות מולו של המשורר, הסופר, המחנך והחוקר חנא אבו חנא. אבו חנא נולד בכפר ב-1928 ריינה שבגליל ונפטר אתמול בחיפה. אביו היה מפקח ומודד אדמות באזורים רבים בארץ, ועקב כך בילה את ילדותו ונעוריו במקומות שונים. בהם: עוספיה, ירושלים, רמאללה, אסדוד (כעת העיר אשדוד), חיפה ונצרת. למד במכללה הערבית בירושלים ןבאוניברסיטאות חיפה ותל אביב. שימש מחנך ומנהל בבית ספר האורתודוקסי בחיפה. היה מרצה במכללה להכשרת מורים ערבים בחיפה (1995-1987) ובחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטת חיפה  .(1993-1973)

חנא אבו חנא (צילם: אל אתיחאד)

פרסם שירים ומאמרים בעיתונות הערבית לפני הקמת המדינה ואחריה. כתב חמישה קובצי שירה. הראשון, "קריאת הפצעים", יצא בעמאן ב-1969. כמו כן, חיבר שבעה ספרי מחקר על תרבות ומסורת פלסטינית. הראשון בהם, "דיוואן שירה פלסטינית" (1991), ובו הוא מנתח שירה פלסטינית מקומית שנכתבה במשך אלף השנים האחרונות. שימש כעורך בעיתון "אל-אתיחאד" ובכתב העת "אל-ע'דד" והיה חבר מערכת בירחון הספרותי "אל-ג'דיד", שבו פרסם את שיריו הראשונים. ב-1993 הקים את כתב העת "מוואקף". עורך התרגום לספר "תהלים" מעברית לערבית מטעם האגודה הבינלאומית למקרא.

אבו חנא אירגן פסטיבלי שירה שהתקיימו בכפרים הערביים בשנות החמישים, שאליהם נהר קהל רב ובהם הקריא משיריו. חאלד פוראני מצטט את דברי אבו חנא שמדגיש את חשיבות הפסטיבלים האלה בהתהוות השירה הפלסטינית המודרנית. בתחילת דרכו התאפיינה שירתו, במישור התמטי, בצביון רומנטי, ובמישור הצורני היא הושפעה בעיקר מהמשקל ומהחריזה של השירה הערבית הקלאסית. בהמשך ניכרת בשיריו השפעת הריאליזם הסוציאליסטי של המשוררים הסובייטים כגון ולדימיר מיאקובסקי (1930-1893). עולה מהם קריאה למהפכה של עובדי האדמה הפלסטינים המדוכאים, והם משוחררים מהמשקל ומהחריזה שאת כלליהם קיבל על עצמו בעבר. כבר בראשית דרכו כמשורר יצא נגד הדיכוי החברתי והתרבותי של הערבים-פלסטינים בישראל, ובהמשך התייחס לסבלם של הפלסטינים בגדה וברצועת עזה, תוך הדגשת הממד ההומניסטי הכלל-אנושי.

אבו חנא חיבר אוטוביוגרפיה בשלושה כרכים. בכרך הראשון, "צל העננה" (1997), הוא מתאר בגוף שלישי את ילדותו בימי המנדט הבריטי. הכרך כולל תיאורים מפורטים של האזורים הרבים שבהם התגורר, חגים, בני משפחה, וגם את אהבתו המתפתחת לשפה ולספרות הערבית. בספרו הוא מרבה להסביר מונחים עממיים ומנהגים מילדותו שעקבותיהם אבדו. בשני הכרכים שבאו אחריו, "נדוניית הינשוף" ו"שמרי האפר" (2004), הוא מתאר את חייו הבוגרים ומתמקד בקשרים שלו עם אנשי רוח. על הכרך הראשון זכה בפרס על שם ש' שלום מטעם עיריית חיפה (1995) ובפרס פלסטין (1999). זכה גם בפרס מטעם עיריית חיפה (1998) ובפרס פלסטין לשירה (1999). חנא אבו חנא הוצב במקום ה-100 בין מועמדי הרשימה המשותפת לכנסת העשרים.