ולנטינה מלניקובה: פועלת למען שלום החיילים (צילום: "הומניטה")

 שליח העיתון הקומוניסטי הצרפתי "הומניטה", ואדים קמנקה, ביקר לאחרונה ברוסיה. בפרברי מוסקבה הוא פגש  את ולנטינה מלניקובה בת ה-78, ממייסדות אמהות החיילים – תנועה אזרחית הפועלת למען החיילים המשרתים בצבא ונגד המלחמה. מלינקובה פעילה בארגונים אנטי-מלחמתיים מזה עשרות שנים, והיא ממשיכה להיאבק במרץ למען השלום.

"נאבקנו כל חיינו למען השלום, אך למרבה הצער דבר לא השתנה", היא מספרת. "שערותיי כבר הלבינו, אך מאבקנו למען החיילים טרם הסתיים. פעלנו להגן על חיי בנינו ועל ביטחונם מאז פרוץ מלחמת אפגניסטן, ונמשיך במאבק חרף האיומים והדיכוי".

במשך שנים לימדה מלניקובה גיאולוגיה באוניברסיטת מוסקבה. חייה השתנו בשנות ה-80, כאשר שני בניה גויסו לצבא למרות שעברו בהצלחה את מבחני הכניסה לאוניברסיטה, ולכן אמורים היו לקבל פטור משירות. יחד עם נשים נוספות, הקימה את אמהות החיילים – ארגון אנטי-מלחמתי שהמשיך לפעול ברוסיה גם בעת הקרבות בנַגוֹרְנוֹ-קַרָבָּאך, בקירגיזסטן, בצ'צ'ניה ובגרוזיה. הארגון הוא קול בולט בקריאה לביטול שירות החובה ברוסיה. לאחר הפלישה לאוקראינה, קיבלה הדרישה משנה תוקף: רבים מהלוחמים בצבא רוסיה הם צעירים שנשלחו לקרב כמעט ללא הכשרה צבאית. בין החיילים שנפלו על אדמות אוקראינה היו כאלה ששירתו לא יותר משלושה שבועות.

מספר הנופלים לא ידוע לאיש

לדברי מלניקובה, 130 אלף צעירים בני 18 עד 27 מגויסים לצבא רוסיה מדי שנה. "היחס של פיקוד הצבא כלפי החיילים הצעירים לא נשתנה עם השנים" מספרת מלינקובה. "עם פרוץ המלחמה, היקף הגיוס גדל משמעותית, ויחס הממשל כלפי האזרחים השתנה לרעה. אוסרים עלינו לדבר על 'מלחמת אוקראינה' ואין אפשרות לבקר את הפשעים שמתבצעים שם. רבים מהמגויסים לא שבים משדה הקרב, ומספר ההרוגים לא ידוע לאיש. רבים מהחיילים שבים עם נכויות קשות שלא זוכות בטיפול נאות. הארגון שלנו מנסה לעזור להם מול הוועדות הרפואיות, כדי שיעניקו להם אחוזי נכות בהתאם למגבלותיהם. משתפים איתנו פעולה לנו גם פסיכולוגים המתנדבים להעניק לחיילים סיוע נפשי קריטי".

במהלך המצעד הצבאי שנערך בכיכר האדומה ב-9 במאי האחרון, התייחס נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ל"אחים לנשק שנפלו כגיבורים בקרב במערכתנו הצודקת". עם זאת, מסרב השלטון לחשוף את מספר החיילים שנהרגו או נפצעו מאז הפלישה לאוקראינה בפברואר האחרון.

לדברי חבר הפרלמנט ממחוז סמרה, הקומוניסט מיכאיל מטבייב: "על פי הערכות, מספר הנופלים באוקראינה בארבעת חודשי הלחימה הראשונים בלבד עולה על מספר הנופלים במלחמת אפגניסטן" (כ-20 אלף אז). מטבייב סבור כי "בערי רוסיה הגדולות מספר החללים הגדול אינו מורגש, מאחר שמוצאם של רוב החיילים הנלחמים באוקראינה הוא אזורי הספר, הרחק מהמרכזים האורבניים".

מי נהרג? מי נפצע? סוד צבאי

שאלת מספר החיילים שנהרגו או נפגעו עומדת כיום במרכז שיח השלום ברוסיה. לדברי אולג בודרוב, פעיל בתנועת שלום שהוקמה עוד בימי ברית המועצות, הפצועים ברובם מטופלים בבתי חולים הנמצאים בקרבת החזית ואינם מוחזרים לעורף. בתי חולים אלה ממוקמים בדונייצק ובלוגנסק, ערים הנמצאות תחת שלטון אוקראיני בדלני. משפחות החיילים כלל אינן מקבלות מידע על מצב יקיריהן, ואינם יודעות מתי יחזרו הביתה.

רבבות משפחות ברחבי רוסיה נאלצות לחיות בחשש ובחרדה, כאשר ממשלת רוסיה מוסרת מידע לא מהימן, אם בכלל. לדברי מלניקובה: "אינני מומחית לענייני צבא, אך אופי הלחימה באוקראינה מקשה על איסוף גופות החללים, מה שמנוגד לחוק הבינלאומי. בתום כל קרב אמורים הצדדים להחליף שבויים ולהחזיר את גופות ההרוגים זה לזה. למרבה הצער זה לא מתקיים".

הצבא הרוסי אינו מתחייב להחזיר למשפחות החללים את גופות יקיריהם, ואינו מספק להן תשובה באשר למצב הנעדרים. מתנדבי תנועת אמהות החיילים ונציגיה מוצפים בפניות לעזרה. אך כאשר הם פונים לשלטונות, הם נתקלים בדרך כלל באטימות. פעמים רבות אף נאמר להם כי מדובר ב"סוד צבאי מסווג".

על מנת להתמודד עם חומת ההשתקה החוצצת בין הציבור ברוסיה לבין החיילים הרוסיים באוקראינה, הקימו עיתונאים ברחבי הפדרציה "אתרי הנצחה המוקדשים לנופלים". בהם ריכזו מידע על אודות החללים והנעדרים, אותו ליקטו מקרובי משפחותיהם ומאירועים לזכרם. השלטונות פועלים נגד יוזמות אלה באמצעות החוק האוסר על הפצת סודות צבאיים, וחוק האוסר על הפצת דיסאינפורמציה. חרף הסיכונים, מקפידים עיתונאים של האתר "בייקאל" לאסוף מידע על חיילים שנהרגו בקרבות ושמשפחותיהם מתגוררות ברפובליקת בּוּרְיָאטְיָה (שבדרום-מזרח רוסיה). המדור "כמה חיילים יוצאי בוריאטיה נהרגו באוקראינה" מתעדכן מדי יום, ורשימת השמות בו ארוכה למרבה הצער.

ואדים קמנקה

עוד בנושא: https://zoha.org.il/113703