המדינה קיבלה חסינות מפני תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה של סוכנות הידיעות סין החדשה, שנורה בעין בעת שתיעד מחאה ביום הנכבה בשנת 2015 במחסום חווארה שבשטחים הכבושים, טרם החלה זריקת אבנים. החיילים פגעו בפניו של שתייה, אף שידעו בוודאות כי מדובר בצלם עיתונות והוא עמד יחד עם קבוצה של עיתונאים בצד המפגינים. הכדור חדר את מסיכת הגז שחבש ופגע בעינו. הצלם איבד את ראייתו בעין שמאל כתוצאה מפגיעה ישירה של כדור הגומי שנורה לעברו, ובכך הוא איבד את "כלי העבודה" שלו כצלם. כל הצילומים של צה"ל מיום האירוע, ממצלמות האבטחה במחסום, נמחקו והושמדו.

הצלם נידאל שתייה בעת טיפול רפואי בבית החולים (צילום: אחמד טלעת חסן)

נציג המדינה טען כי הצלם נפגע בעת פיזור הפגנה. אך בצילומי הסטילס והווידיאו שצילמו הצלמים הפלסטינים, ובפרט צילום הווידיאו שצילם העד אחמד טלעת חסן בסמוך לפינוי של הצלם, ניתן לראות רימוני הלם מונחים על הכביש, ובכלל זה ליד המפגינים, אך לא נראים צמיגים בוערים או עשן מצמיגים, בקבוקי צבע ותבערה מנופצים, ולא נראים אבנים על גבי הכביש. אף אחד מהמפגינים, ביניהם פלסטיני אחד על כיסא גלגלים, לא נראה מחזיק בקבוק, אבן או צמיג. גם בחקירתו הנגדית של חוקר מז"פ ממשטרת ישראל, הוא אישר כי הוא לא ראה בכל הצילומים ובסרטון 360 מעלות, אדם שזורק אבן או בקבוק תבערה או בקבוק צבע, אדם שמחזיק צמיג בוער ולא בוער, בקבוק תבערה או בקבוקי צבע או צמיגים בוערים, עשן או עדות למשהו בוער, וכי בסרטון כלל לא רואים אבנים בשטח בין המפגינים לבין קבוצת החיילים. עו"ד איתי מק, בא כוחו של הצלם, "במשפט טענו כי מדובר בניסיון של המדינה להרחיב את הגדרת 'פעולה מלחמתית' למקומות מרחיקי לכת, הרבה מעבר לפרשנות המרחיבה ביותר שניתנה בערכאות השונות להוראות החוק. המדינה למעשה טענה למעין 'פעולה מלחמתית' רטרואקטיבית, כלומר שעימות אלים יכול להשליך רטרואקטיבית על הגדרת ההתרחשויות שקדמו לו.

מצ"ח החליטו לא לפתוח בחקירה פלילית של האירוע, ורק קיימו בדיקה מקדמית מבלי שנחקר אף חייל צה"ל. למעשה, הכנת התצהירים מטעם מפקד הפלוגה נ' והחייל היורה ש', כארבע שנים לאחר האירוע, הייתה הפעם הראשונה שנגבתה מהם עדותם באופן מסודר. למרות שהמפקד והחייל ש' הגישו תצהירים מפורטים ביותר, בחקירתם הנגדית שניהם לא זכרו את האירוע הספציפי, והחייל היורה ש' אמר "אני לא יכול לומר (מה) קרה בפועל. הזיכרון מעורפל. 5 שנים אחורה, לך תזכור…". עו"ד מק הוסיף ש"בדומה לתיקים האחרים שאני מייצג בהם, גם הפעם הצילומים של המדינה נמחקו או הושמדו. למרות שלפי יומן המבצעים צה"ל זיהה מיד פגיעה מירי גומי ב'נדאל שתייה, כתב סוכנות הידיעות הסינית', שום גורם מטעם המדינה וצה"ל לא פעל על-מנת לאסוף את הצילומים ממצלמות האבטחה במחסום חווארה ובסביבה, שנמחקו באופן אוטומטי בחלוף כמה שבועות, והמפקד והחייל ש' לא ידעו להסביר את הדבר בחקירתם הנגדית. בהחלטה בערר שנדחה בעניין סגירת תיק מצ"ח ללא חקירה.

על אף דחיית התביעה, השופט עאסי החליט לא לפסוק הוצאות: "מדובר בפעולה מלחמתית שבגינה זכאית הנתבעת לחסינות. התביעה נדחית. בנסיבות העניין ובשים לב להתייחסות בשאלת האחריות, אינני נותן צו להוצאות". מדובר בתקיפה שלישית של חיילי צה"ל כלפי אותו צלם. יצוין שלמרות שנידאל שתייה חושש שחיילי צה"ל יתקפו אותו שוב וכי הוא עלול לאבד גם את עינו הימנית, בשל אהבתו לצילום והצורך לפרנס את משפחתו, נידאל ממשיך לצלם באופן מוגבל ומצומצם באמצעות עין ימין, שחיילי צה"ל בינתיים מותירים אותה בשלמותה.