המאבק בימין הקיצוני בגרמניה מתחיל במגרשי הכדורגל של הליגה הרביעית

ספק אם חובבי ספורט רבים מכירים את מועדון הכדורגל של באבלסברג, פרבר קטן בצד ברלין. מועדון הכדורגל משתרך בתחתית הליגה הגרמנית הרביעית, אך בחודש האחרון הופנה לעברו הזרקור כמוביל המאבק בגזענות בגרמניה כולה.

2018-03-20_201718

"נאצים, הסתלקו מהמגרשים!". אוהדי פ.צ. קלן מהליגה הראשונה בגרמניה בקמפיין תמיכה במועדון באבלסברג

 

הסיפור מתחיל במשחק בין באבלסברג, המשחקת באצטדיון על שם קרל ליבקנכט הספרטקיסט ושאוהדיה ידועים בפוליטיקה השמאלית והאנטי-פשיסטית הנחרצת שלהם, נגד קבוצת אנרג'י קוטבוס. קהל אוהדיה של האחרונה מוכר כמעוז של הימין הקיצוני. כברוב משחקי הכדורגל, החליפו הקהלים קללות. אלא שההקשר הפוליטי הוביל לפיצוץ: אוהדי  קוטבוס צעקו סיסמאות נאציות, כמו "העבודה משחררת" (Arbeit macht frei), והצדיעו במועל יד. אוהדי באבלסברג השיבו להם: "חזירים נאצים, הסתלקו!".

אלא שבגרמניה, השימוש בביטוי "נאצי" הוא עבירה פלילית. דווקא מועדון הכדורגל של באבלסברג נקנס בשל "התפרעות" אוהדיו. המועדון סרב לשלם את הקנס, בטענה שהשימוש בביטוי נאצי כדי להגדיר את הפעילות האנטישמית והגזענית של אוהדי קוטבוס אינו מהווה התפרעות. ההתאחדות איימה לשלול את רישיונו המקצועני של המועדון ולסלקו מהליגה. המשבר נפתר רק לאחר שהוסכם כי המועדון יעביר את סכום הקנס לעמותה אנטי-גזענית לבחירתו.

המקרה של באבלסברג, אחד המועדונים היחידים במזרח גרמניה לשעבר המקדם באופן פעיל פוליטיקה שמאלית ואנטי-גזענית, איננו חד-פעמי. במקומות רבים בגרמניה מוצאים עצמם אוהדי כדורגל, הנאבקים לעתים בפעילות ניאו-נאצית ביציעים עצמם, מוגבלים בידי הרשויות. כך קבוצת ורדר ברמן נקנסה לאחר הצגת השלט "נאצים החוצה!" כחלק מהמאבק להדברת הגזענות מהמגרשים.

הוקעת הימין הקיצוני באירופה כממשיך דרכו האידאולוגי והפוליטי של הנאציזם הפכה עבירה פלילית וחציית מוסכמות חברתיות. הרי אנחנו חיים בדמוקרטיה ליברלית ובחברת שפע מודרנית, לא? למרות ההסתה נגד פליטים, למרות עליית הפופוליזם של מפלגת האלטרנטיבה לגרמניה (AfD), ולמרות שיח פוליטי מתגבר המתמקד בשמירה על הרוח הגרמנית מפני השפעות זרות – הממסד נותר בשלו: אין נאציזם עכשווי בגרמניה, והטוענים כך יעמדו לדין.

הכישלון של הממסד הליברלי הגרמני להיאבק בעליית הימין הקיצוני דווקא כאשר כוחה הכלכלי והפוליטי של גרמניה נמצא בשיאו, מוכיח כי הפשיזם פורח בהיעדר אלטרנטיבה סוציאליסטית. חשוב לשאול אם מדובר בכישלון או שמא במדיניות מכוונת. שעה שהמדינה הגרמנית שומרת על תדמית נאורה, ארגוני ומפלגות הימין מתסיסים ללאומנות מתחת  לפני  השטח.  עליית  הימין  הקיצוני התרחשה בד בבד עם המאבק של הממסד הגרמני בארגוני ובמפלגות השמאל הסוציאליסטי  בגרמניה  המזרחית  לשעבר.  זאת,  לאחר  שנים של מעקב אחר מקביליהם הקומוניסטים במערב ותיוג מפלגות השמאל כ"בלתי-דמוקרטיות".

שירותי הביון הגרמניים (הידועים בשם האורווליאני "המשרד להגנת החוקה") עוקבים אחרי פעילים, פוליטיקאים ואף מחוקקים מטעם מפלגת השמאל הגרמנית (הלינקה, איחוד של מפלגות סוציאליסטיות וקומוניסטיות, והרשימה השמאלית העקבית בפרלמנט הגרמני), עמוק בתוך המאה ה-21 ובאישור בתי המשפט.

מקרה מפורסם הוא זה של נשיא המדינה הפדרלית תורינגיה מטעם הלינקה, שהיה נתון במעקב חשאי במשך עשורים, אף לאחר בחירתו לבונדסטאג. זה חלק ממהלך רחב של מחיקת גרמניה המזרחית כגוף פוליטי לגיטימי, תוך טשטוש מכוון של הישגיה החברתיים והפוליטיים (למשל, ביטול האיסור על הומוסקסואליות עשורים לפני ביטולו במערב).

אין פלא שערעור על הפוליטיקה המעמדית הקלאסית במזרח גרמניה הוביל לשגשוג הימין הקיצוני. המציאות הפוליטית הגרמנית מוכיחה כי המדינה החזקה והמובילה באיחוד האירופי ממשיכה לראות בסוציאליזם ובפוליטיקה האדומה סכנה גדולה יותר לסדר החברתי מאשר הימין הקיצוני. היא נאבקת בו באמצעים חוקיים ובלתי-חוקיים: אלימות משטרתית נגד מפגינים במחאות נגד כינוס G-20 בהמבורג, דיכויים של אוהדי כדורגל אנטי-פשיסטים או מעקב אחר פוליטיקאים שמאליים.

דומה כי המשפט האלמותי של רוזה לוקסמבורג – סוציאליזם או ברבריות – זוכה בחיים מחודשים בימינו אנו. עלינו להבין, בגרמניה וגם בישראל: ככל שנפקיר את המרחב הציבורי לשיח ליברלי ולא נתעקש על אלטרנטיבה סוציאליסטית, נתעורר עם פשיזם ברחובות ובממשלה.

אמנון דה-ברון

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"