הוועידה ה-28 של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) תיערך בסוף השבוע הקרוב בצל ההשלכות של מגפת הקורונה על בריאות הציבור, כמו גם על החברה והכלכלה הקפיטליסטית. בישראל, כמו בכל העולם, העמיק המשבר את הסתירות הקיימות בקפיטליזם ובייחוד שתי תופעות מרכזיות בעידן הגלובליזציה הקפיטליסטית: ריכוז ההון בידיים מעטות והרחבת הפערים החברתיים.

מבצע חיסונים נגד קורונה בקרב בני נוער באשדוד (צילום: מד"א)

המשבר החריף את מצבן של השכבות העניות, דרדר למעגל העוני גם שכבה של בעלי השכר הנמוך בקרב העובדים, ואף פגע בעובדים עצמאיים ובבעלי עסקים קטנים פרטיים או משפחתיים.

עד אמצע יוני 2021, לפי דו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הגיע שיעור מחפשי עבודה ל-10%, ושיעור האבטלה הרשמי היה כשבעה אחוזים מכוח העבודה. הנתון לגבי האבטלה כולל את אלה שנכנסו לשוק העבודה והפסיקו לעבוד בעודם בגיל העבודה, בעוד ששיעור מחפשי העבודה כולל גם את אלה שמעולם לא נכנסו לשוק העבודה.

העלייה באבטלה – מפחות מ-4% מכוח העבודה בסוף 2019, בטרם פרצה מגפת הקורונה, לשיעורים שהוזכרו לעיל – היא אחת ההשלכות של המגיפה והמשבר הכלכלי שפרץ בעקבותיה. ראוי לציין כי מחקרים כלכליים רבים אישרו את חוסר האמינות של נתוני האבטלה בישראל. שיעור האבטלה הנמוך שנרשם בסוף 2019 נגזר מצירוף שלושה גורמים: שיעור האבטלה מתעלם מהעובדים במשרות חלקיות, בניגוד לרצונם, ומאלה העובדים עבור שכר נמוך במקצוע שאינו קשור להכשרתם המקצועית, בגלל היעדר הזדמנויות עבודה; שיעור נמוך של ההשתתפות גברים חרדים בשוק העבודה, בשיעור שאינו עולה על 50%; והמחסור בהזדמנויות עבודה לנשים ערביות – כ-40% בלבד מהנשים הערביות משולבות בשוק העבודה. לפי מחקרים אלה, שיעור האבטלה הריאלי לפני פרוץ משבר הקורונה הגיע ל-10% מכוח העבודה לפחות.

השיטה של "ייפוי" נתונים נמצאת בשימוש גם בדו"חות העוני התקופתיים. בשנים האחרונות נותרו שיעורי העוני ללא שינוי, והם עשויים אף לרדת מעט – אך לא מדובר בשינוי משמעותי. בשנים שלפני פרוץ משבר הקורונה נע שיעור העוני בציבור הכללי בין 21% ל-22% מהיחידים, ובין 18% ל-19% מהמשפחות.

בשנת 2018 עמד שיעור העוני בקרב הערבים (יחידים) על 47%, ובקרב ילדים ערבים – 58%. שיעור העוני בקרב החרדים הגיע ל-49%. שיעור העוני בקרב יהודים, כולל חרדים, עמד על כ-16%. ללא החרדים, השיעור הוא פחות מ-10%.

הוועידה מתקיימת גם בצל גל התייקרות הפוגע בציבור ברוב מדינות העולם. בישראל גורמת ההתייקרות לעלייה ביוקר המחיה, ובמיוחד בעלות מוצרי הבסיס והדיור. זו אינדיקציה להחמרת התנאים הכלכליים-החברתיים. מחירי המזון הבסיסי בישראל גבוהים ב-20% ממחירם הממוצע בשוקי המדינות המפותחות. פערי התיווך בין הרשתות הגדולות והיבואנים לבין היצרנים והחקלאים מאיצים את ההתייקרות. מחירי הבשר בארץ גבוהים ב-30% מהמחירים הממוצעים בשווקים בינלאומיים. במהלך 12 השנים האחרונות עלו מחירי הדיור בישראל בין 80% ל-100%. במרכז הארץ – מרכז הפעילות הכלכלית בישראל – עלו מחירי הדירות ביותר מכפליים.

מנגד, ממוצע השכר הרשמי (ברוטו, לפני הניכויים) נע סביב 11 אלף שקל. השכר הממוצע האמיתי הוא 70% מהנתון הרשמי, כיוון שממוצע השכר הרשמי מתקבל מחלוקת סך המשכורות במשק במספר העובדים תוך התעלמות מפערי השכר העצומים. כ-32% מהשכירים משתכרים שכר מינימום או פחות, ו-70% מהעובדים מקבלים פחות מ-8,000 שקלים בחודש. נוכח יוקר המחיה, אלה משכורות רעב.

האפליה משפיעה ישירות גם בתחום השכר. לפי נתונים משנת 2019, בעוד ששכרם הממוצע של העובדים היהודים הוא 110% מהשכר הממוצע הרשמי, השכר הממוצע של העובדים הערבים הוא 68% בלבד מהשכר הממוצע הרשמי. אשר לאפליה המגדרית – ממוצע השכר לגברים הוא 110% מהשכר הממוצע הרשמי, ואילו השכר הממוצע לנשים עומד על 72% ממנו.

משבר הקורונה העמיק את הפערים הכלכליים-חברתיים. אך לא כולם הושפעו לרעה כתוצאה מהמשבר. למשל: הרווח הנקי של ארבעת הבנקים הגדולים (הפועלים, לאומי, דיסקונט ומזרחי-טפחות) ברבעון השני של 2021 עמד על כ-5 מיליארד שקל, קפיצה של 262% לעומת הרבעון המקביל אשתקד. בסיכום המחצית הראשונה של 2021 כבר מדובר ברווח נקי של הבנקים בגובה של כמעט 9 מיליארד שקל, לעומת 2 מיליארד שקל במחצית המקבילה בשנת 2020.

גם לפי דו"חות שפורסמו השנה, בעלי ההון ומשפחותיהם הגדילו את עושרם. הדו"ח השנתי של הירחון "דה מרקר", שיצא לאור ביוני 2021, נתן ביטוי לכך. לפי הדו"ח, סך העושר של 500 בעלי ההון בישראל (השייכים לשכבה העליונה של הבורגנות המקומית) עלה ב-32% בתקופה שבין אפריל 2020 (ראשית הקורונה) ואפריל 2021 (תחילת היציאה מהמשבר), והערך הכולל של עושרם הסתכם ב-326 מיליארד דולר, סכום שהוא כ-250% מהתקציב השנתי של ישראל.