ההשלכות הגלובליות של הזעזוע שחוללה מגפת הקורונה: משבר בריאותי, כלכלי ופוליטי

    במאה העשרים הרגו השפעת הספרדית, הפוליו וה-HIV יותר ממאה מיליון בני אדם. במאה ה-21 פרצו, לפני הקורונה, שלוש מגפות גדולות:SARS , שפעת החזירים והאבולה. הופעת המגפות היא עניין צפוי, הגם שאיננו יודעים איזו מגיפה תפרוץ, מתי והיכן. אפשר ונחוץ להתכונן לפריצתן באמצעות מחקר, שיתוף פעולה עולמי, בניית מערכי חירום והקצאת משאבים לאורך זמן. מערכת הבריאות צריכה להיחשב חלק מתשתיות הביטחון הלאומי (כך בסין), אולם בניאו-ליברליזם גם היא הפכה סחורה לשם רווח.

כמו שאי-התכוננות למלחמה צפויה היא אשמה כבדה, כך גם אי-התכוננות למגפה הצפויה לפרוץ היא אשמה חמורה, ולאחריות יש כתובת. דילול ודלדול מערכת הבריאות בישראל הם פשע מכוון של נתניהו וממשלותיו נגד העם – לא נשכח ולא נסלח לו. כבר עתה יש לדרוש כינון ועדת חקירה ציבורית שתחשוף ולא תסתיר, כפי שעושה מבקר המדינה אנגלמן, את ההחלטות שהובילו למצבה האומלל של מערכת הרפואה הציבורית. העובדה שזה המצב גם במדינות אחרות אינה פוטרת את נתניהו מאחריות. הניאו-ליברליזם מסוכן לחיי האנושות, מהיבטים רבים, בכל מקום.

    סגירתם הפתאומית של ענפים כלכליים רבים והפיכתם של מאות מיליונים – תוך ימים בודדים – למובטלים הן המשבר הכלכלי החדש. יש ויכוח בין כלכלנים בשמאל אם המשבר הנוכחי הוא המשך של המשבר הפיננסי של 2008 שלא הסתיים, או שהוא משבר חיצוני (אקסוגני) למערכת הקפיטליסטית. כך או כך, הוא מוביל לשיתוק הפעילות המשקית, לפיטורים המוניים ואף לשפלם כלכלי.

החיים החברתיים והכלכליים, כמו מחלות מדבקות, הם תוצאה של מפגש ושיתוף פעולה בין בני אדם. "השטחת" עקומת ההדבקות העולה בטור גאומטרי (עד נקודת ההיפוך) דורשת מזעור המגע החברתי. אך בידוד האוכלוסייה גורם גם להפסקת החיים הכלכליים. בעיקרה זו תוצאה של אי היכולת לטפל בו-זמנית בכמות גדולה של חולים. בגלל חוסר אמצעים נאלצת המערכת לרווח את העומס בזמן, וכך לחלק את מעט המשאבים הקיימים בין יותר חולים ולמנוע את קריסתה המוחלטת של המערכת. מתיחת משך ה'מופסקות' הכלכלית עורמת קשיים גדלים, בהם אבטלה המונית, התמוטטות כלכלית של עצמאים וחברות, קריסה של מוסדות פיננסיים, אובדן אמון הצבור בממשל וערעור הסדר הציבורי.

העם אינו אשם. מעבר לקריאה לסולידריות ולעזרה הדדית, שאנשים מפגינים ממילא, יש להעמיד דרישות כלפי הממשלה האחראית למצב: לא לחל"תים, לא להלוואות מבנקים, לא להעלאת הריבית בבנקים, לא לדחיית תשלומי מס, לא לחופשה על חשבון ימי המחלה והחופשה – את כל אלה נצטרך לפרוע. זה מרשם לגלגול חוב שלא נצא ממנו. עלינו לדרוש שלמשך תקופת ה'מופסקות' יידחו תשלומי משכנתאות, וכי המדינה תשלם שכ"ד במקום שוכרי דירות.

הדרישה העיקרית צריכה להיות – הבטחת הכנסה לשכירים ולעצמאים. בארה"ב מדובר במשלוח שיק לכל בית אב. זו הדרך המהירה ביותר לעקוף בירוקרטיה וסחבת. בדנמרק, בהנחה שהמופסקות תמשך זמן לא ארוך, מסייעת המדינה כלכלית לשכירים, לעצמאים ולחברות כדי למנוע את השינויים המבניים ההרסניים שתחולל קריסה. אסור שיהיו מכונות הנשמה לעשירים ושהאחרים ימותו. במצב החירום שנוצר, צריכים כל המשאבים לעמוד לרשות כולם, לפי הדחיפות ולא לפי עומק הכיס.

מימון תשלומים לחברות ולמשקי בית ידרוש הגדלה של הגרעון הממשלתי. יש מדינות שלא יוכלו לעמוד בכך. עלינו להיאבק שהממשלות ישתמשו לא רק באמצעים מוניטריים (הגדלת כמות הכסף), אלא יסתמכו גם על מדיניות פיסקאלית. כלומר, על המדינות להשתמש בכלים שבידיהן לחלוקה מחדש של העושר – אם באמצעות העלאת המיסוי על החברות וההון, ואם באמצעות הלאמה של אמצעי ייצור ותשתיות.

בעקבות המשבר כבר מתחוללים שינויים חברתיים משמעותיים. ממשלות ניאו-ליברליות מתנערות לפתע מהאידיאולוגיה שהתנגדה לכל התערבות ממשלתית; כדי להציל את הקפיטליזם מוכנים הקפיטליסטים להיעזר במדינה. התערבות המדינה בכלכלה היא כשלעצמה התפתחות חיובית, אך יש לעמוד על המשמר כדי שהמשבר לא ישמש מסווה ותירוץ לעוד שינויים ניאו-ליברליים על חשבון 99 אחוזים מהאוכלוסייה. חיוני לעמוד בפרץ נגד ניצול המצב כדי לפגוע בעובדי הקבלן, במהגרי העבודה ובפליטים שבתוכנו, ובפועלים הפלסטינים שהם חלק משוק העבודה הישראלי.

כלכלנים אחדים רואים במשבר הנוכחי התחלה של דה-גלובליזציה. הפסקות בייצור ובמסחר עם סין חשפו את נקודות התורפה שבמיקור חוץ ובהסתמכות על יבוא ממקור אחד. כנראה שבעתיד יחולו שינויים אל עבר ייצור עצמי וגיוון ספקים. המשבר יחולל שינויים רבים גם בדפוסי העבודה. המעבר לעבודה מהבית מאתגר את דפוסי התעסוקה, המשפחה, החינוך והבילוי, אך יש לו גם יתרונות מבחינה סביבתית. מבחינה פוליטית, אורבת סכנה ממשית שהפשיזם והלאומנות יגברו בעת משבר זו.

מאמר זה הוא רק תחילתו של דיון, שצריך שיתרחב, בשאלה: מה צריך לעשות עכשיו? "עכשיו" מתייחס למה שקורה בימים אלה ממש, אבל גם למחשבות לגבי פני העתיד הצפויים להשתנות עד מאד בטווח זמן לא-רחוק. ברשת מתקיימים דיונים רבים על מה שקורה ועל פעולות וכיווני מחשבה לפעולה שעולים במקומות שונים. המשבר והשינוי שחל שבעקבותיו הם הזדמנות לחשיבה מחודשת.

אבישי ארליך

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"