ההסתדרות הכריזה בשבוע שעבר על סכסוך עבודה בנמלי חיפה ואשדוד הנועדים להפרטה. זאת, נוכח כוונת המדינה לאפשר לנמל המפרץ ולנמל הדרום הפרטיים לפרוק ברציפיהם אוניות מטען כללי ולא רק אוניות מכולה, כפי שנקבע בהסכם בין המדינה לוועדים במסגרת הפרטת הנמלים – שבוצעה בתמיכת ההסתדרות.
עובדי הנמלים מפגינים למען זכות השביתה מול בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, אפריל 2017
(צילום: ההסתדרות)
ההסתדרות מסרה עוד כי שביתה תפרוץ בנמלים ב-1 בפברואר, בהשתתפות 1,400 עובדים בנמל אשדוד ו-1,000 עובדי נמל חיפה, בגלל "הכוונה לעשות שימוש בנמלי הים החדשים, או במי מהם, לפריקת מטען כללי, וזאת באופן חד-צדדי, כרעם ביום בהיר ובניגוד מוחלט להבנות רבות שנים אשר היו הנחת העבודה בעת ניהול המשא-ומתן לחתימת הסכמי הרפורמה בנמלי הים. כל זאת מבלי שהנושא יהיה מוסדר מול צד העובדים, וזאת כנובע מחוסר תום לב קיצוני של צד המעסיקים".
יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, אבי אדרי, הבהיר: "במשך 8 שנים הציגה המדינה לנו ולחברות הנמל מצגים לפיהם לא יכנסו אוניות מטען כללי לנמלים החדשים. כל ההסכמים, רשתות הביטחון לעובדים (תעסוקתיות וכלכליות), הסכמי הפרישה שנחתמו – כולם נבנו על מצג המדינה שחברות הנמל לא ייפגעו בתחום המטען הכללי. משמעות כניסת אוניות מטען כללי לנמלים החדשים היא פגיעה כלכלית אנושה בנמלים הקיימים וקריסת כל הסכמי הרפורמה שנחתמו בדם, יזע ודמעות. אנחנו מקווים שהמדינה ונציגיה יעמדו בהבטחות המפורשות שניתנו לנו במהלך הסכמי הרפורמה" – קרי: ההבטחות שניתנו במסגרת ההפרטה.
תמימות או רמאות?
דבריו של מר אדרי, שמונה לתפקיד לפני 14 שנה (להבדיל מ"נבחר לתפקיד בידי חברי האיגוד" – אדרי לא היה נהג, שכיר באל-על או עובד נמל), מעוררים את השאלה האם זה ביטוי של תמימות מצידו או של רמאות מצד המעסיקים? הרי אדרי ליווה את תהליך ההפרטה מראשית דרכו.
ב-2018 הכריז אדרי בדיון שעניינו עתידם של הנמלים בישראל: "יש אינטרס זהה של העובדים והנמל – הם בעד התחרות ושהתחרות משפרת". השאלה הנשאלת היא: תחרות? נגד מי? "נגד הנמלים הפרטיים החדשים" המוקמים באשדוד בחיפה, הסביר. אבל רגע, מי יתחרה במי? עובדי הנמלים שבבעלות המדינה בעובדי הנמלים שבבעלות ההון. האם זו הייתה המטרה של מאבק העובדים והסתדרות? יו"ר איגוד עובדי התחבורה הוסיף: "אפרופו תחרות. חתרנו למצוא משקיע אסטרטגי. לא באנו מרצוננו – הובילו אותנו לשם. אנו רוצים להכניס משקיע משלנו שיכניס את האוניות שלו אלינו". לא רק שנציג ההסתדרות תמך בהפרטה וקידם תחרות של עובדים בעובדים – הוא גם רצה למצוא את התאגיד שינצל אותם!
חמש שנים קודם לכך, בראיון שהעניק ביולי 2013 לתוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל, אמר שר התחבורה דאז ישראל כ"ץ: "לקחת את המונופול הקיים של הוועדים ולנסות להשליטו על הנמל החדש – לא יהיה". בכך, שלל למעשה כץ את עמדת הוועדים לפיה במקרה של הקמת נמל פרטי חדש יישמר ועד עובדים אחיד. העובדים דרשו אז שעובדי הנמל החדש "יושאלו" מעובדי הנמל הקיים, או שהעובדים החדשים יצורפו להסכם הקיבוצי הקיים. אך כ"ץ הבטיח לתאגידים הרב-לאומיים למנוע הסכם קיבוצי משותף לכלל עובדי הנמלים. השר של "המחנה לאומי", הטוען כעת לכתר בליכוד, לא הסתיר שיעד מדיניות ממשלת הימין הוא העברת הנמלים לידי חברות זרות. לכן אין שום תמימות בהכרזותיו של אדרי, לא אז ולא כעת. מתחילת הדרך הייתה מטרת "הרפורמה" לחזק את בעלי ההון ולהחליש את העובדים המאורגנים.
אז והיום
ההבדל בין אז והיום הוא שבחודשים האחרונים חשים העובדים בנמלים שטרם הופרטו – חיפה ואשדוד (נמל אילת כבר הופרט… בסיוע של ההסתדרות) – תסכול הולך וגובר נוכח מציאות הניצול המעמיקה. מצד אחד, מסרבים הנמלים שבבעלות המדינה לגייס עובדים חדשים, כי במסגרת ההפרטה יש למסור אותם לרוכשים עם מצבת כוח אדם נמוכה ככל האפשר, ומצד שני הנמל הפרטי בחיפה (בבעלות ממלכתית סינית) אינו מאורגן ואכן מתחרה בנמלים הקיימים.
עד לאחרונה אסרו בתי הדין על עובדי הנמלים לנקוט צעדים ארגוניים. ההסתדרות מצידה פיזרה כל נציגות עובדים שהביעה התנגדות להפרטה. מרוב תסכול, ישנם ועדים שרוצים אפילו להתאגד במסגרת "ההסתדרות הלאומית" – הידועה בתמיכתה העקבית באינטרסים של בעלי ההון. לצערנו, אין לאדרי ולפטרונו, יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד, יושרה. לכן אין הם מביטים ישר בעיניי עובדי הנמלים, חברת החשמל, תעש ורבים נוספים, ואומרים: "טעינו. יש להילחם בהפרטה למען האינטרסים שלכם".
אפרים דוידי
