מקובל לטעון כי מרקסיזם הוא ענף פילוסופי, אך קרל מרקס הפסיק לכתוב חיבורים פילוסופיים כאשר היה בן שלושים בערך. בבגרותו כתב ספרי כלכלה וביניהם: "לביקורת הכלכלה המדינית" ו"הקפיטל"; חיבורים בהיסטוריה ובסוציולוגיה, כגון ״ה-18 בברומר של לואי בונפרט״ ו״מלחמת האזרחים בצרפת״; וכמובן כתבים פוליטיים כגון "מניפסט המפלגה הקומוניסטית" או ״ביקורת תוכנית גותה״.

קשה למצוא אפוא בכתבי מרקס הבוגר חיבורים שהוקדשו במיוחד לפילוסופיה. יוצא מן הכלל בהקשר זה הוא המבוא "לביקורת הכלכלה המדינית". מרקס גנז חיבור זה שכתב ב-1857, והוא לא ראה אור בחייו. החיבור שרד כטיוטה, ונותר, ככל הנראה, ניסיונו היחיד של מרקס לנסח באופן שיטתי את הנחות היסוד הפילוסופיות לעיסוקו בכלכלה, בהיסטוריה ובסוציולוגיה.

השאלה המנחה של המבוא היא שאלה מתודולוגית: היכן יש להתחיל דיון בכלכלה? במה מתחילים את ההסבר? אלא שהתשובה שמספק מרקס לשאלה המתודולוגית זהה לתשובה לשאלה נוספת: "מהו הגורם, המאפיין או היחס הכלכלי המכריע?". התשובה לשאלה המתודולוגית תלויה לפיכך בתפיסה שלמה בדבר הסיבתיות במדעי החברה.

התשובה תלויה גם בפילוסופיה הגורסת כי מושגים וגורמים חברתיים-כלכליים הם פרטים המשתנים לפי המכלול החברתי-כלכלי שבו הם מתקיימים. נוסף לכך, אופיו של המכלול החברתי-כלכלי נקבע בעצמו על ידי מה שמרקס מכנה ״גורם מכריע״. לפי מרקס, בגבולות החברה המודרנית ההון הוא הגורם המכריע; הוא ״העוצמה הכלכלית המושלת בכול״.

לכן, נקודת הפתיחה של כל דיון בכלכלה צריכה להיות ניתוח ההון. העקרונות הפילוסופיים שניסח מרקס לראשונה במבוא פתחו בפניו את הדרך להישגיו התיאורטיים. כתיבת המבוא פתחה את תקופת העבודה הפרודוקטיבית בחייו. מיד  לאחר  המבוא  חיבר  את  ה"גרונדריסה",  אוסף טיוטות ארוך בו עיבד וניסח חלק ניכר מחידושיו בכלכלה.

תקופה פורייה זו הגיעה לשיאה ב-1867, עם פרסום הכרך הראשון של "הקפיטל", ספר הכלכלה המעמיק של מרקס, ונמשכה עד מותו ב-1883. בדיעבד, ניתן לומר כי מסקנות המבוא, ובעיקר הקביעה שאת הדיון בכלכלה יש לפתוח בבחינתו של מושג ההון, הן שהובילו את מרקס לפתוח את עבודתו הבוגרת בכלכלה בספר שהוקדש לדיון בהון – "הקפיטל."

עוד בנושא: https://zoha.org.il/117453

לרכישת הספר בהנחה: https://www.magnespress.co.il