בשורה טובה לנהגים! כביש שש יוארך לכיוון דרום. אבל יש "אבל": יש "אבל": התוואי שלו ירמוס בתים של מאות אזרחים ערבים–בדואים. השר אורי אריאל (הבית היהודי) מקווה שתהא זו הזדמנות למחוק עוד כמה כפרים ערביים–בדואיים על מאות תושביהם.
תכנית המתאר של כביש שש במקטעים הדרומיים אושרה ב-2009. המקטע הראשון משתרע בין צומת שוקת לכביש 25 ומחבר את באר–שבע לדימונה. המקטע השני מגיע עד כביש 40, סמוך לבסיס הצבאי הענק החדש בצומת הנגב.
התכנית לכביש שש הגיעה בהפתעה, בלא אזהרה לתושבים הערבים–בדואים המתגוררים בתוואי, ובלי להתייעץ עמם. לכן איחרו התושבים בחצי שנה בהגשת ההתנגדויות.
האגודה לזכויות האזרח עתרה אז לבג"ץ. בעתירה הסבירה כי הכביש שייסלל יפגע בקהילות המתגוררות באזור זה עשרות שנים (חלקן עוד לפני קום המדינה), יעקור משפחות וישאיר רבים ללא קורת גג. בג"ץ דחה את העתירה, ופסק כי "צריך היה להגיש את ההתנגדויות בזמן".
לדעת רבים, כביש שש באזור הנגב מיותר. במקומו, אפשר להרחיב את כביש 40 הקיים לכביש בן שלושה מסלולים, ולהפוך שלושה רמזורים לאורכו למחלפים. אין מחסור במרחב פתוח בצמתים אלה. כך איש לא ייאלץ להאט בנסיעה בנגב.
כשתכננו לראשונה את כביש שש, עבר תוואי הכביש המקורי מצפון וממערב לבאר שבע. לו סללו את הכביש באזור זה, שום יישוב, שכונה או כפר לא היו נפגעים. עתה הכביש החדש והרחב יפגע הן בתושבי המקום והן בטבע ובבעלי החיים, והוא אפילו אינו נדרש! מטרת סלילת הכביש החדש מלכתחילה לא הייתה רווחת הנהגים או מניעת תאונות דרכים. המטרה הייתה ועודנה – הרס של כפרים ערביים–בדואיים. אחרת, קשה להסביר את ההתעקשות על סלילת הכביש, או את שינוי התוואי המקורי.
שורה ארוכה של כפרים ייפגעו בעקבות סלילת: כביש שש יכסה חלק מאום בטין, כפר מוכר. הכפרים הבלתי–מוכרים ח'ירבת אל–ווטאן, ביר אלמשש, אלזרנוק, חשם זאנה, וואדי נאעם וסוואווין ייפגעו קשות.
השר אורי אריאל אפילו אינו מנסה להסתיר שבכוונתו למחוק אותם מהמפה. במאי 2018 הצהיר אריאל: "יש להעדיף העתקה בהסכמה, אולם אם לא יהיה מנוס מכך, יש לאכוף את החוק ואת צווי בתי המשפט על המשפחות המדוברות כדי לאפשר את סלילת הכביש".
עבור ערביי הנגב, מעבר מחיי הקהילה הכפריים אל חיים עירוניים עניים, הוא מעבר הרסני. מחיים של קהילה תומכת, תעבור המשפחה לחיות בעיירה מוכת מצוקה. הנשים, שהיו רגילות לחוש "בבית" בכל רחבי הכפר, ייכנסו לעיר מלאה בזרים. הילדים יפגשו תופעות חברתיות קשות, ולהורים כבר לא תהא דרך להגן על ילדיהם. רמת האלימות תעלה.
נוסף לכך, ליד הבית בכפר אפשר היה לעסוק בחקלאות, לעתים גם באופן משמעותי. עבור התושבים הערבים של הנגב, שהמדינה מנעה מהם מערכת חינוך סבירה, משק חקלאי הוא לעיתים קרובות מקור הפרנסה היחיד.
בימים אלה מתחילה המדינה לפנות לאנשים המתגוררים במקטע הראשון של תוואי הכביש. מדובר בכמאה משפחות. המדינה מציעה פיצוי כספי ומעבר לעיירה קיימת. הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית, שבראשה עומד אורי אריאל, ומטרתה לפנות את קרקעות הנגב מתושבים ערבים, חותרת לנצל את הפגיעה של כביש שש בכפרים, כהזדמנות לעקור את כל תושבי הכפרים באזור ולהעבירם אל העיירות הקיימות.
כלומר, אין היא מעוניינת רק ב"הזזת" 100 המשפחות המדוברות, אלא להוסיף להן את כל 900 המשפחות החיות בכפרים שנפגעים. הן יקבלו רבע מיליון שקל ומגרש של רבע דונם, ולאחר מכן ישאירו אותם לסבול בגטו שהמדינה יצרה עבורם.
ערוץ 7 המתנחלי דיווח כך: "השר אורי אריאל החליט כי פיתוח הנגב והסדרת התיישבות הבדואית מחייבים פינוי והסדרה של כל 1000 המשפחות ולא להסתפק רק בפינוי 100 המשפחות היושבות ממש על תוואי הקטע החדש. לדברי השר אריאל, 'מדובר במהלך ההסדרה הגדול ביותר בתולדות הנגב. הממשלה מחויבת להפגין משילות בנגב. המבצע הזה, בשילוב הארכת כביש 6 דרומה, יביא תנופה לנגב וישיב לרשות המדינה שטחים עצומים'" (16.12.18).
מה בכל זאת אפשר לעשות עכשיו? התושבים הנמצאים על תוואי הכביש דורשים לעבור לשטח בקרבת מקום מגוריהם, ולקבל קרקע חלופית. באותה ההזדמנות הם דורשים גם להכיר בכפריהם הבלתי–מוכרים, ולאפשר להם לגבש תכנית מתאר המתאימה לאורח חייהם.
בימים אלה מנסים התושבים להתאגד ולפעול ביחד. המדינה, מצדה, נוקטת במדיניות של הפרד ומשול. הסבל והפגיעה בתושבי הכפרים הם עצומים ויש להתגייס להגנתם. מאבק ציבורי רחב, יחד עמם, יוכל להמתיק את רוע הגזרה.
יעלה רענן
