תומכיה של ממשלת בנט-לפיד מתפארים כי היא עובדת "ללא פוליטיקה קטנה", כפי שהם מכנים את הדיונים בכנסת, בציבור ובמפלגות דמוקרטיות – בניגוד למפלגות החלולות המרכיבות את הממשלה. בהינף פוסט בפייסבוק והופעה בתקשורת, מכריזים ראשיה כי הביקורת על מדיניות הממשלה אינה רלוונטית – היא הרי קמה רק לפני חצי שנה, ולא ניתן לתקן את הנזק שהותירו ממשלות נתניהו בפרק זמן כה קצר. מצד אחד מבקשת הממשלה אשראי מהציבור ("תנו לנו לעבוד"), ומצד שני היא מבקשת הקלות ("הממשלה קמה רק לפני חצי שנה"). אך עבודת הממשלה אינה קופאת על שמריה.

ראש הממשלה בנט לא מתמודד עם העוני והעמקת הפערים החברתיים( צילום: לע"מ)

דו"ח חדש של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל: "מערכת הרווחה במעבר: מבט על", מדגיש את ההמשכיות בין ממשלת נתניהו-גנץ לממשלת בנט-לפיד. המדיניות הניאו-ליברלית לא שונתה, והיא עומדת גם בליבת הממשלה החדשה. ממשלת בנט-לפיד, כמו ממשלת נתניהו לפניה, נוקטת צעדים נקודתיים לכיבוי שריפות חברתיות, שעלולות להבעיר את הבית כולו ולהוציא המונים לרחובות. נתניהו חילק מענקים, ואילו בנט ולפיד הוסיפו תקציבים צנועים למערכות הרווחה והבריאות

דו"ח מרכז טאוב מתבסס על נתונים ממשרד האוצר, דו"ח מבקר המדינה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים ודו"חות המוסד לביטוח לאומי. הדו"ח מציג את האמת מאחורי המדיניות הממשלתית המיופה יום-יום באמצעי התקשורת. אני מבקש להתמקד בשני סעיפים מרכזיים בדו"ח: אי-מיצוי זכויות חברתיות והשוואה בינלאומית של הוצאה על רווחה חברתית.

המושג אי-מיצוי זכויות מתייחס "לשירותים, קצבאות והטבות שונות המיועדות להגנה על אזרחים מפני סיכונים חברתיים". נמצא שככל שתוכניות סיוע ממשלתיות כרוכות ביותר בירוקרטיה ובצורך להציג הוכחות, נעזרים בהן פחות בעלי זכאות. בשנת 2014 קבעה ועדת אלאלוף כי על הרשויות לעשות מאמץ להנגיש את המידע לזכאים הפוטנציאליים, ובמיוחד לאוכלוסיות מודרות. בנקודה זו מצביע דו"ח טאוב על פער משמעותי בשיעור מיצוי הזכויות של זכאים לסיוע ממשלתי בישראל. זו לא טעות – זו מדיניות:  הוצאה קמצנית על שירותים חברתיים היא מרכיב במדיניות הכללית הנוטה לצמצם רשתות ביטחון חברתיות ולהפריט את האחריות הממשלתית – בזמן משבר בריאותי כמו גם בשגרה.

בהשוואה בינלאומית עולה, כי שיעור התוספת של ממשלת ישראל קטן לתקציבי הרווחה והבריאות קטן מזה של ארה"ב או איטליה – מדינות קפיטליסטיות שאינן ידועות בהרחבה תקציבית. עוד צוין כי בשנת 2020 – "שנת הקורונה" – עמדה ההוצאה החברתית של ישראל על כ-304 מיליארד שקל. זה גידול של כ-55 מיליארד שקל לעומת השנה הקודמת. הגידול המשבר חל גידול דרמטי בהוצאה על ביטחון סוציאלי והיא עמדה על 142 מיליארד שקל בשנת 2020, מתוכם כ-130 מיליארד שקל הוקצו לתשלומי קצבאות באמצעות המוסד לביטוח לאומי".

במהלך משבר הקורונה כעסו חוגים ליברליים על מדיניות המענקים "הפזרנית" של ממשלת נתניהו שפעלה על בסיס אוניברסלי ולא דיפרנציאלי, כך שגם אזרחים אמידים זכו במענק בסך 700 ש"ח. נערי האוצר, שזעמו על מדיניות ממשלת נתניהו, מברכים עתה על ממשלת בנט-לפיד העובדת איתם יד ביד ומקמצת ככל שניתן בכל הוצאה חברתית. ברז הרווחה החברתית, שנפתח קלות בזמן המשבר, נסגר בידי "ממשלת השינוי" בסיוע האינסטלטורים ממשרד האוצר.

בפרק המבוא לדו"ח טאוב נכתב: "הנתונים, ובייחוד אלו הנוגעים למחצית השנייה של שנת 2021, מאפשרים כבר עתה לזהות בבירור את המגמות המתרחשות בתחום הרווחה… ניכר היעדרה של מדיניות כוללת להתמודדות עם עוני ועם אי שוויון, ואף נסיגה לאחור בהבטחת רווחתן של משפחות עם ילדים – דבר שעלול לגרור גידול בתחולת העוני, באי שוויון ובמצוקה בקרב קבוצות מודרות בחברה הישראלית".

בהמשך הדו"ח מבקרים הכותבים את "הכוונה להחזיר את תוכנית ביטוח האבטלה למתכונתה טרם פרוץ המשבר, חוסר הנכונות לטפל במגבלות תוכנית הבטחת ההכנסה והיעדר צעדים ממשיים להרחבת הטיפול במערך התעסוקה ולטיפול בבעיית אי-מיצוי הזכויות בתחומי הבריאות והדיור". לדבריהם, "ספק רב אם החזרה לדפוסי ההוצאה החברתית שקדמו למשבר הקורונה תאפשר למדינת הרווחה הישראלית להתמודד ביעילות עם המצוקות החברתיות הניצבות בפניה".

תומכיה של הממשלה בתקשורת נוהגים להגיד שהיא "באה לעבוד" למען הציבור. הממשלה אכן עובדת במרץ, אך יש להעמיד את הדברים על דיוקם: היא אינה עובדת עבור הציבור הרחב, אלא למען העשירונים העליונים המיוצגים בממשלה: ממרצ ועד בנט. זו ממשלת רעננה-רמת אביב ג', ממשלת המעטים העובדת בשירות המאיון העליון. כדי לשנות מדיניות, דרושה ממשלה המחויבת מבחינה פוליטית וחברתית לשוויון והמעוניינת לשפר את מצבו החברתי-כלכלי של כלל הציבור בישראל. על מדיניות הממשלה הנוכחית אפשר לומר: "אין חדש תחת השמש".

זוהר אלון