תכנית ממשלת הימין לגרש רבבות מבקשי מקלט אפריקאים, ביניהם המתגוררים בארץ יותר מעשור, נתקלת בהתנגדות גוברת. זו עוד אחת מהחזיתות שפתחה ממשלת הימין, תוך שימוש בדמגוגיה הפשיסטית המוכרת עוד משנות ה-30 של המאה שעברה: לשסות עניים בעניים ועובדים בעובדים. בכך, אין ישראל שונה ממדינות בהן שולט כעת הימין הניאו–פשיסטי, כגון אוסטריה או הונגריה. אחד בעקבות השני, מתקוממים אזרחים זועמים, כיחידים וכקבוצות, נגד החלטה הממשלה.
פליט, עובד ניקיון, נעצר בתל–אביב (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)
מפגשים של מאות אזרחים המוכנים לפעול נגד הגירוש שיזמה תנועת עומדים ביחד בתל–אביב ובירושלים בשבוע שעבר (24.1) היו רק עדות אחת לכך. פסיכולוגים, רבנים, אקדמאים וסטודנטים, קולנוענים, סופרים, מנהלי בתי הספר, ניצולי שואה, אוצרים, רופאים ואנשי צוותי רפואה, מוסיקאים ומלחינים, טייסים וצוותי אוויר, עיתונאים, משפטנים, סטודנטים ואף חיילים וקצינים במילואים פרסמו עצומות ומנשרים נגד הגירוש.
ומי לא בא?
מדי יום מצטרפת קבוצה מאורגנת נוספת המביעה את זעמה נוכח האטימות והגזענות של השלטון. יחד עם זאת, במישור הפוליטי–מפלגתי, רק חד"ש–מק"י ומרצ נרתמו למערכה.
נעדרים מההתנגדות גם ארגוני עובדים, שאך טבעי שיצטרפו למאבק זה: הסתדרות הרופאים, ארגון המורים, איגוד העובדים הסוציאליים, ארגון המורים. הרי חברי ארגונים אלה פוגשים כמעט מדי יום את הפליטים וילדיהם.
ובראש רשימת הנעדרים – ההסתדרות, ארגון העובדים הגדול בישראל. זאת, חרף העובדה שרוב רובם של הפליטים ומבקשי המקלט נמנים עם מעמד העובדים. אפשר למצוא אותם במסעדות, במחלקות התברואה של העיריות, בדוכנים בשווקים, באתרי הבנייה. אין לשכוח שבניגוד לארצות אחרות, הם אינם מקבלים כלל תמיכה ממשלתית ורובם המכריע אף אינו מוכר כפליטים הזכאים לזכויות כלשהן. על מנת להתקיים, נאלצים מבקשי המקלט למצוא מקום עבודה מהר ככל האפשר.
פליטים מנוצלים היטב
עובדי בניין שמקורם באריתריאה ובסודאן שילמו מחיר יקר בתאונות העבודה התכופות בעף הבנייה. בעשור האחרון מבקשי מקלט רבים מוצאים את מותם במקומות עבודתם באתרי הבנייה בצד ישראלים, פלסטינים, סינים ואוקראינים.
ניצול מחפיר הוא סימן ההיכר של העובדים הפליטים. לרוב, שכר המקסימום עבורם הוא שכר המינימום הרשמי. התגייסות המסעדנים בשנה שעברה נגד חוק הפיקדון, כמו גם מכתבם של כמאה בעלי מסעדות וברים בשבוע שעבר (25.1) לרה"מ בדרישה לעצור את הגירוש – אין לה דבר עם שיפור מעמדם. היה זה ביטוי לרצון המעסיקים להמשיך בהעסקת כוח עבודה שאין זול ממנו במשק הישראלי.
המאבק נגד הגירוש התנהל עד כה במישור הדמוקרטי והאנטי–גזעני. חיוני לנקוט קו נוסף, קו מעמדי. על מנת לקדם את הסולידריות עם הפליטים, עלינו לגייס את האיגודים המקצועיים, ובראשם ההסתדרות, למערכה נגד הגירוש. אבל יש גם לגייס את העובדים הפליטים ומבקשי המקלט לחברות בהסתדרות.
במדינות קפיטליסטיות אחרות, נודע תפקיד מרכזי לאיגודים במאבק נגד המדיניות הגזענית והנצלנית של הממשלות. בצרפת, הקונפדרציה הכללית של העובדים ((CGT פועלת נמרצות בהגנה על מהגרי עבודה ופליטים, בייחוד בענפי ההסעדה והבניין. פעיליה מגייסים את העובדים, מקימים יחד עמם ועדי עובדים ואף שובתים למען זכויותיהם בשוק העבודה בצד הזכות לקבל מעמד חוקי.
גם בארה"ב פתחו האיגודים במבצע נרחב לגייס עובדים חסרי מעמד חוקי לשורותיהם. לא רק כנסיות ובתי כנסת, כי אם גם האיגודים מעניקים מקומות מסתור לעובדים הנרדפים בידי השלטונות במסגרת מדיניות הגירוש של ממשל טראמפ.
היוזמה לארגן ולהתארגן במסגרת ארגוני עובדים היא תולדה של גישה אינטרנציונליסטית. פילוג מעמד העובדים בין "אזרחים" לבין "לא–אזרחים" מגביר את הניצול של כולם, העומדים בתחרות אלה מול אלה על השכר והעבודה, לשמחת המעסיקים. מאז הכיבוש ב-1967, מדיניות זו של הפרד ומשול הביאה רק להורדת השכר היחסי בענפי המשק הקפיטליסטי עתירי העבודה (כגון הבנייה) ולהפרה בוטה ונמשכת של חוקי העבודה, בצד הגברת המגמה של היעדר התאגדות מקצועית.
שילובם של מהגרי עבודה, פליטים ומבקשי מקלט תגרום להיחלשות האידיאולוגיה הציונית הדוגלת ב"עליונות האדם היהודי". כאשר העובדים נפגשים במקום העבודה על בסיס שוויוני ותוך הגנה על האינטרסים המיידים המשותפים להם כשכירים, כל הדעות הקדומות מתנפצות. כך אפשר יהיה ליצור בסיס רעיוני אחר, כזה של שוויון ועתיד משותף.
אפרים דוידי
