גיאורגיה: מלחמה ואינטרסים אימפריאליסטיים

 

העימות המילולי בין ארצות-הברית לבין רוסיה גבר בעקבות המלחמה בגיאורגיה. לכאורה, המלחמה מתנהלת כעימות לאומי, אך בפועל מדובר במאבק על השליטה באזור אסטרטגי בקווקז, שבו עוברים צינורות, המובילים נפט וגאז מאזרביג'אן ומטורקמניסטן לתורכיה, ומשם – לאירופה (בגיאורגיה עצמה אין כמעט עתודות נפט וגאז).
    ברונו אודן, עורך חדשות החוץ ביומון "הומניטה", כתב (14.8), כי התסיסה המקומית בקווקז חריפה יותר בגלל הרצון של שתי המעצמות, ארצות-הברית ורוסיה, לשלוט במשאבים הטבעיים של האזור. בלבו של הסכסוך ניצבת ארה"ב, המצדדת במשטר הקיים בגיאורגיה, והחותרת לשלב מדינה זו במערך נאט"ו. מבחינת ארה"ב, גיאורגיה, בת חסותה, אמורה לסייע ביישום מדיניות אימפריאליסטית ברורה, שמטרתה "לבלום" את רוסיה ואת סין. יתר-על-כן, מציין אודן, ארה"ב מנסה מזה עשור להקים בסיסים צבאיים בארצות הגובלות ברוסיה ובסין.
תחילת הסכסוך
    הסכסוך הנוכחי החל עוד בראשית שנות ה-90 של המאה שעברה. לאחר פירוק ברית-המועצות, הכריזו רפובליקות סובייטיות לשעבר, וביניהן גרוזיה, על עצמאותן. עם הכרזת העצמאות, עלתה השאלה של עתידם של שני מחוזות בפאתי גרוזיה, שאינם מאוכלסים גרוזינים: דרום אוסטיה ואבחזיה.
    האוסטים, שהם עם ממוצא אירני, חיים בחלקם בצפון אוסטיה, הכלולה בפדרציה הרוסית, ובחלקם – בדרום אוסטיה, הכלולה בגרוזיה. ב-1991, פתח צבא גרוזיה במבצע צבאי נגד תושבי דרום אוסטיה, בניסיון להתגבר על הלכי הרוח הבדלניים. לאחר לחימה של שנה וחצי, נחתם הסכם הפסקת אש, וצבא גרוזיה נסוג. במהלך השנים, רבים מתושבי דרום אוסטיה קיבלו תעודות זיהוי של רוסיה, ובנובמבר 2006, דרום אוסטיה הכריזה על עצמאותה.
    לאחר שנבחר סאאקשווילי לנשיא גיאורגיה (השם החדש של גרוזיה), הוא הציע לדרום אוסטיה מעמד של אוטונומיה, אך הצעתו נדחתה.
    בתום הכנות צבאיות, שכללו רכישת נשק וציוד צבאי וכן הדרכה צבאית של מומחים מארה"ב, מתורכיה ומישראל, פתח צבא גיאורגיה ב-7 באוגוסט במיתקפה צבאית על דרום אוסטיה, במטרה לכבוש את הבירה צחינאוואלי. הרפתקה צבאית זו נכשלה כעבור ימים ספורים, לאחר שצבא רוסיה נכנס לדרום אוסטיה בטענה שהוא 'מגן על אזרחיו'.
    אבחזיה, השוכנת בצפון-מערב גיאורגיה, לחופו של הים השחור, מאוכלסת צ'רקסים מוסלמים. צבא גרוזיה ניסה לדכא בכוח גם את שאיפת העצמאות של אבחזיה. אך גם כאן נחלה גרוזיה מפלה צבאית, וב-1992 הכריזה אבחזיה על עצמאותה. גיאורגיה ממשיכה לטעון לשלטון באבחזיה.  
השלב הנוכחי 
    בשלב הנוכחי, העימות הפנים-גיאורגי הפך בפועל עימות בין-מעצמתי על שליטה אסטרטגית באזורים הגובלים ברוסיה, שיש להם קשר לנפט ולגאז. וכך, בעוד ארה"ב מגישה עזרה צבאית ופוליטית לגיאורגיה, רוסיה תומכת בדרישות העצמאות של דרום-אוסטיה ושל אבחזיה. על רקע זה נשמעו חילופי דברים חריפים בין ארה"ב לרוסיה בישיבות של מועצת הביטחון של האו"ם, שהתכנסה כמה פעמים במטרה להגיע להסכם הפסקת אש בין הצדדים. באותם דיונים, האשים נציג ארה"ב באו"ם את רוסיה בניהול "מסע טרור" בגיאורגיה. הנציג הרוסי השיב, כי "האשמה זו אינה קבילה מפי נציג של מדינה, שמעשיה בעירק, באפגניסטן ובסרביה ידועים לכל".
   כפי שמציין אודן, נציגי שתי המעצמות שבים, לכאורה, לביטויים שהיו שגורים בעת המלחמה הקרה. אך מעבר למילים, ישנו רקע לאיבה המתפתחת בין שתי הגישות האימפריאליסטיות. ואשינגטון ומוסקבה מנסות, כל אחת בדרכה, לתעל ולנצל לטובתן אליטות לאומניות, המשלבות מדיניות של טיהור אתני עם שאיפות לחלוקה טריטוריאלית מחודשת של מדינות ריבוניות. 
    ברנרד קושנר, שר החוץ הצרפתי, שלא ניתן להגדירו כ"אישיות אנטי-אימפריאליסטית", אמר בריאיון בשבוע שעבר, כי "תיווך אירופי בסכסוך הוא חיוני… משום שארה"ב היא חלק מן הסכסוך". אבל כדי להגשים את משאלותיו של שר החוץ קושנר יש צורך במדיניות חוץ אירופית עצמאית. אך אירופה אינה מגלה נחישות בכל הנוגע להצבתם של טילים אמריקאיים במדינות מזרח-אירופה.
המעורבות הישראלית
בעיתונות הישראלית פורסמו בימים האחרונים ידיעות רבות על המעורבות הצבאית הרבה של ישראל בגיאורגיה. מסתבר, כי ישראל מכרה לגיאורגיה ציוד צבאי, הכניסה שיפורים במטוסי קרב מיושנים, וגם התירה לחברות ישראליות לחתום על חוזי הדרכה לצבא של גיאורגיה.
מאות מדריכים ישראליים, יוצאי יחידות מובחרות, עבדו מטעם חברה של תא"ל (מיל.) גל הירש ובאמצעות חברה בניהולו של אלוף (מיל.) ישראל זיו, בהכשרת יחידות של צבא גיאורגיה ללחימה נגד דרום-אוסטיה.
אחד משכירי החרב הישראלים, שרואיין ב"ידיעות אחרונות" (15.8), סיפר שבגיאורגיה הייתה כל העת אווירת מלחמה: "ידענו, שהאימונים צריכים להסתיים מהר, כי עוד מעט החיילים האלה יצטרכו להיכנס לפעילות צבאית אמיתית. הקצינים הגיאורגים אמרו לחיילים, שהאימונים הם לקראת יציאה לעירק, כדי להצטרף לכוחות נאט"ו שם, אבל המטרה האמיתית הייתה אבחזיה ואוסטיה. השמות האלה ריחפו כל הזמן באוויר".
מדוע מתערבת ממשלת אולמרט-ברק בגיאורגיה?
ראשית, ממשלות ישראל תמיד מתייצבות לשירות המדיניות האימפריאליסטית של ארה"ב, המייחסת חשיבות רבה לתקיעת היתד בקווקז. שנית, הייצוא הצבאי הוא ענף הייצוא הראשון של ישראל, והלובי של חברות יצוא הנשק וחברות ההדרכה הצבאית דואג לקבל את האישורים המתאימים לפעילותן.
שלישית, קיימת תוכנית מגירה להנחתו של צינור נפט מתורכיה לישראל, אשר יאפשר להזרים נפט מאזרביג'אן לאשקלון ולאילת, ומשם – למזרח הרחוק.

מכל הנאמר, המסקנה העגומה היא, שסכסוך הדמים הזה לא הסתיים וצפויים לו פרקים נוספים.