בלי מעצרים מינהליים ושב"כ: לא נלחמים בפשע בחברה הערבית באמצעות כרסום בזכויות הדמוקרטיות

קרוב למאה אזרחים נרצחו מאז תחילת השנה במעשי פשע בחברה הערבית. חדשות לבקרים מכריזה ממשלת בנט על "מבצע נרחב", "הקמת אגף חדש במשטרה", "מינוי פרויקטור" ועוד. כתוספת, החליטה הממשלה להשתמש בשב"כ ובצבא, והשבוע כבר דובר במעצרים מינהליים "ככלי נוסף" למאבק בעבריינות. על כך מתח ביקורת יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה (חד"ש) שאמר בריאיון ששודר במוצ"ש ב"פגוש את העיתונות" בערוץ 12: "המשטרה ליהודים – השב"כ לערבים". חייבים להילחם בפשע בחברה הערבית, אך אין להשיב על כנו את הממשל הצבאי שבוטל לפני יותר מחצי מאה.

תחנת המשטרה בעיר רהט (צילום: משטרת ישראל)

 

נראה שגישת ממשלת נתניהו, לפיה אין להתערב כל עוד קורבנות הפשע הם ערבים, התחלפה בגישה לפיה יש לטפל בפשע תוך התמודדות עם האוכלוסייה הערבית כאויב, או לכל הפחות כ"איום ביטחוני". קרי: יש לעשות שימוש באמצעים בהם משתמשים כוחות הכיבוש בשטחים הפלסטיניים. אלה שתי גישות נפסדות, שאינן מסוגלות לשים קץ לתופעה הקטלנית. אך קיימת חלופה, שכן הפשע אינו תולדה של "תורשה גנטית" או "תרבות אלימה", אלא של עשרות שנות אפליה ונסיגה של מנגנוני המדינה ביישובי האוכלוסייה הערבית.

נכון, הפשע בחברה הערבית משגשג בהיעדר אכיפה. לפי נתוני המשטרה, פענוח מקרי הרצח בערים ובכפרים הערביים עמד אשתקד על 23% מהמקרים בלבד, לעומת 71% בחברה היהודית. אך ארגוני הפשע ניזונים מהעוני ומהאבטלה. לפי נתוני המועצה לשלום הילד, אחד מכל שלושה ילדים בישראל הוא עני, אך בקרב הערבים אחד מכל שני ילדים הוא עני. מצב החינוך הערבי הוא בכי רע, וילדים רבים גדלים ללא אופק תעסוקתי.

לכאורה אמורה המדינה להשקיע באופן שוויוני בכל אזרחיה: בחינוך, ברווחה, בבריאות, בדיור ובבנייה, בתעסוקה ובהכשרה מקצועית. הדגש כאן הוא "לכאורה" כי בפועל מדרגת המדינה את הקצאת משאביה כך שבפסגה נמצאים תושבי ההתנחלויות בשטחים הכבושים, ובתחתית – המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל. אפליה זו מצאה את ביטויה החוקי הנבזי ביותר ב"חוק הלאום" הידוע לשמצה. כך לא בונים חומה מול הפשע והאלימות. אכן, נדרשת אכיפה, אך לא פחות חשוב: דרוש שוויון מלא.