ביטחון מסוג אחר: ראיון עם עאידה תומא-סלימאן

לכבוד יום האישה הבינלאומי, שיחול ב-8 במארס, ערכנו ראיון עם יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש, הרשימה המשותפת):

כמעט שנה בתפקידך כיושבת ראש הוועדה – האם הצלחת לשנות דברים? האם זה כלי פוליטי בעל כוח?

אין מה לזלזל בוועדה. הממשלה הנוכחית אמנם עסוקה בלשבור את הכלים של האופוזיציה בכנסת. אבל ישנם שני תפקידים מאד חשובים שהוועדה ממלאת: האחד, היכולת לשנות את השיח ולהעלות מודעות, והשני – הביקורת על עבודת הממשלה בכל הנוגע בנושאים בהם אנחנו עוסקים.

אתן כמה דוגמאות לאפקטיביות: ממש לאחרונה הצלחנו לסיים סאגה ארוכה, כאשר משרד המשפטים חזר בו מהכוונה לשנות את המעמד של היחידה לתיאום המאבק בסחר בבני אדם. היחידה החשובה הזאת תשמור על עצמאותה ועל היכולות שלה – זה דבר חשוב, וזו תוצאה של טיפול שלנו בוועדה.

הצלחנו, תוך טיפול באירועים רבים של הטרדות מיניות, לשנות את הדיון הציבורי בנושא. הפכנו את השיח על הטרדות משיח פלילי בדבר ראיות, לשיח שתופס את ההטרדות המיניות כעברה על ערכים מוסריים – כעניין נורמטיבי. אנשים התחילו לשלם מחיר ציבורי גם אם אין בטרם נבדק היבט פלילי.

 

מהם הנושאים המרכזיים שבהם בחרת להתמקד בוועדה?

דוגמה קשורה לכך היא השינוי במגן דוד אדום. אחרי שיצאו הדיווחים  בדבר   הטרדות   מיניות   בארגון,    ערכנו    דיונים  ומפגשים בנושא. בעקבות זאת, הנהלת מד"א התעשתה והיא בונה, בשיתוף עם הוועדה ועם ארגוני נשים, מהלך של שינוי, האמור ליצור סביבה בטוחה יותר לנשים בארגון.

כיושבת ראש הוועדה אני תופסת את התפקיד כפוליטי לפני הכול. עבדתי קשה מתחילת הקדנציה להביא את האג'נדה שלנו לעבודת הוועדה. דנו בנושאים שהם רלוונטיים במיוחד לקבוצות נשים מוחלשות. כי לפי דעתי, מאבק פמיניסטי שלא מעלה לראש מעייניו את זכויות הקבוצות הכי מוחלשות – במקרה שלנו אלו הן ערביות, חרדיות, אתיופיות וכדומה – לא יצליח לשנות את סדר היום באופן כללי.

מבחינתי אחד הנושאים החשובים ביותר הוא הקמתה של רשות לאומית למאבק באלימות נגד נשים. מתחילת כהונתי התרעתי לגבי חוסר התקשורת בין המשרדים והרשויות השונות, על אי זרימת המידע בנושא. הכנתי הצעת חוק להקמה של רשות כזאת ואני עובדת עליה בשיתוף עם הארגונים. התגובות חיוביות. גם מצד הממשלה יש נכונות כלשהי – הם מוכנים להכיר בבעיה, אך מציעים פתרונות אחרים. אבל בהחלט יש הקשבה. אני מקווה שנקדם את הצעת החוק מהר יותר במושב הבא.

תחום נוסף שאני מתרכזת בו הוא תעסוקת נשים ותנאי העסקה של נשים. זה תחום ענק עם מספק בעיות: הנשים הערביות סובלות ממחסור אדיר במקומות עבודה, ותנאי העסקה שלהן רעים מאד. שיעור תעסוקת הנשים בישראל באופן כללי טוב, אבל  תנאי  התעסוקה  מחפירים.  אפילו  בשירות  המדינה, היכן שאמורים ליישם ראשונים את השוויון – יש עדיין פערי שכר בין גברים ונשים. נשים אמנם מהוות את רוב העובדות בשירות המדינה, אך הן עדיין מיעוט בדרגים הגבוהים.

חשוב לי להראות שהמציאות הניאו ליברלית הדורסנית וההפרטה של העשור האחרון דרדרו למצב בו רבים מעובדי הקבלן והעובדים לפי שעה הן נשים. הן סובלות מאפליה ומרמיסת זכויות מחפירות. אני משקיעה בנושא מאמצים רבים.

נושא מרכזי נוסף בעבודתנו – שיפור מעמד הנשים בדיני האישות. הגשתי הצעת חוק למינוי קאדיות בבתי דין שרעיים. אני מקיימת דיון על נשים במקוואות ונשים במועצות הדתיות. נושא שהייתי רוצה מאוד לקדם, אף שברור לי שיפילו אותו – זה הנהגת נישואים אזרחיים.

2016-02-28_211154

עאידה תומא-סלימאן – אתר הכנסת

 

 

מה תפקידו של המאבק לשוויון לנשים בעת כזו, של מתקפה ימנית מצד השלטון על המרחב הדמוקרטי ועל הציבור הערבי?

יש הבדל בין מאבק לזכויות נשים לבין מאבק פמיניסטי, שהוא במהותו הוליסטי וקושר את מצבן של נשים למצב הכלכלי והפוליטי הרחב שקיים בתוך המדינה. לצערי הרב, רבים ממאבקי הנשים בזירה הישראלית בשנים האחרונות התמקדו בזכויות מאוד ספציפיות ולא קשרו את המאבקים לסוגיות נוספות. כך נוצרת פרגמנטציה של התנועה. לא די לקיים מאבק על זכויות ספציפיות – נגיד, רק על מניעת הטרדה מינית, או על התקדמות נשים בפירמידה במקומות העבודה. חיוני לקשור את זה למאבק לדמוקרטיה ונגד פשיזם. לצערי, לא מתרחשות התחברויות רבות ממין זה.

בתנאים של דה-לגיטימציה של עקרונות הדמוקרטיה, נפגע המאבק הפמיניסטי הכללי. גם אם נשים אינן המטרה מלכתחילה – בסוף התהווה מצב בו נשים אינן יכולות לנהל מאבקים. אם לא מבינים את הקשר בין מדיניות הכיבוש ונישול עם אחר וחיזוק המיליטריזציה – אי אפשר להתקדם במאבק הנשים. לדוגמה, בימים אלה מדברים יותר ויותר על הקלות בנשיאת נשק במרחב הציבורי הישראלי. אנחנו כמובן נגד צעד זה בגלל השפעתו החברתית, בגלל הכרסום בשלטון החוק ובריבונות המדינה ובאחריותה כלפי אזרחיה. אבל גם התנועה הפמיניסטית צריכה לראות את הסכנות בצעד זה – העלאת רף האלימות ומקרי הרצח. שנים נאבקנו נגד שמאבטחים ייקחו נשק הביתה, כי רבים ממקרי הרצח נגד נשים בוצעו בנשקים אלה. צריך לראות את הקשר בין הביטחון האישי של נשים לבין המיליטריזציה של החברה, לבין הכיבוש. תפיסת הביטחון עצמה צריכה להשתנות – אחרת נמשיך להיות עדות לפרגמנטציה של מאבקים.

 

איך את רואה את תפקידן של חד"ש ומק"י במאבק הפמיניסטי?

חד"ש והמפלגה חייבות לראות בעצמן ולהתנהג ככתובת האמיתית לנשים במאבקיהן השונים. אנחנו המפלגה עם הראיה הכי רחבה ועמוקה בנושאי זכויות נשים. לכן, עיגון הפעילות הזו בעבודה שלנו היא הכרחית. השתתפות וצירוף של נשים שרוצות לעסוק במאבקים האלה, צריכים לעמוד בראש סדר העדיפויות של המפלגה. נשים רבות מודעות למצב הפוליטי החמור – ואנחנו צריכים להיות הכתובת עבורן. בלי שינוי שיאפשר לנשים מרחב לפעול במסגרת המפלגתית ולייצג את עצמן במוסדות המפלגה, נפגע באפשרות לפתוח את הבית הפוליטי שלנו לנשים.

חלק מהחובה שלי, מהאחריות שלי, בגלל שאנחנו לא מיוצגים בכנסת בידי נשים רבות, הוא לייצג בעשיה שלי שילוב בין פעילות למען נשים לבין פעילות כללית בנושאים מדיניים וכלכליים. זה חלק מובנה באידיאולוגיה שהזכרתי, לפיה יש לחבר בין המאבקים השונים. חשוב לעשות את האיזון הזה בין הדברים, וזה דורש ממני עבודה קשה.

 

נמרוד פלשנברג

 

הידיעה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"