בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב פורסם לאחרונה ספרו של פרופ' צבי טאובר "עיונים בהגות מרקס". הספר, פרי מחקר רב שנים, מציע מבוא בהיר ומאיר עיניים לפילוסופיה של אחד מן החשובים והמשפיעים שבהוגי העידן המודרני.
"הפילוסופים אך פירשו את העולם באופנים שונים, אבל העיקר הוא לשנותו" כתב מרקס וזו נקודת המוצא של הספר. לדברי טאובר "מרקס הציע כלים להבנת העולם ותביעה לשינויו. הוא ניתח את ההוויה החברתית ואת המנגנונים הכלכליים המאפשרים אותה. בה בעת הציע תורה לשחרור האדם מיחסים חברתיים-מדיניים דכאניים". הספר עוסק במכלול ההגות של מרקס על שני נדבכיה – ניתוח המצוי והקריאה המהפכנית לשנותו – תוך עמידה על היחסים המורכבים ביניהם.
בספר ארבעה פרקים. הפרק הראשון, "המטריאליזם ההיסטורי", עוסק ביסודות המרקסיזם כתורה העושה שימוש בכלים מתחומים שונים (כלכלה, היסטוריה, סוציולוגיה ופילוסופיה) כדי להסביר מהו האדם ומה היחס בין מציאותו החברתית לתודעתו. הפרק השני, על "ההתנכרות", מוקדש לתיאור אורח החיים של דיכוי וניצול באופן הייצור הבורגני-רכושני, דהיינו במסגרת הקפיטליזם שהכיר מרקס בשעתו – ומבחינה מסויימת גם בקפיטליזם כפי שאנו מכירים בימים אלה. פרק זה עוסק גם בביקורת של מרקס על מה שכינה "קומוניזם גס". הפרק השלישי, על ה"קומוניזם", מנתח את הדרך שבה תפסו מרקס ועמיתו פרידריך אנגלס את מהפכת הפרולטריון, שאת בואה המתקרב חזו, ואת האפשרויות של חברה קומוניסטית עתידה, "ממלכת החירות". בפרק האחרון, "סוף דבר", המחבר מנסה לענות על השאלה, מדוע טרם מומשה תורת שחרור האדם של מרקס.
