איש העסקים עופר עיני קם בוקר אחד, החליט שהוא מנהיג עובדים והתחיל ללכת. ליתר דיוק – החליט להתמודד על ראשות הסתדרות מול היו"ר המכהן (שלא נבחר בידי איש) ארנון בר-דוד.

עופר עיני מודיע על ההתמודדות (צילום מסך: חדשות 12)

עיני החדש, שעשה במשך שנים לביתו ולביתם של שותפיו הקפיטליסטים, איננו העיני המתרפס שהכרנו בכהונתו כיו"ר בשנים 2014-2006. אך הקריירה של עיני כיו"ר ההסתדרות שמכר את העובדים לבעלי ההון במשך שמונה שנים, ולאחר מכן היה לאיש עסקים, לא צריכה להפתיע איש.

גם איש העסקים חיים רמון כיהן בתפקיד בשנים 1994- 1995. יורשו, עמיר פרץ (2006-1995) מונה לאחרונה ליו"ר המפעל התעשייתי הגדול במדינה, התעשייה האווירית, כדי לנהל את הפרטתו. אבי ניסנקורן, כיום מנכ"ל התאחדות המלונות – אחד מארגוני המעסיקים החזקים בענף התיירות – קיבל לידיו את תפקיד יו"ר ההסתדרות מעיני ב-2014 ופרש ב-2019. כולם, מרמון ועד ניסנקורן, הפכו ממשרתי האינטרסים של ההון לבעלי הון בעצמם. כך עובדת השיטה: היו"ר המכהן "מוריש" את תפקידו ליקיר ליבו, וכעבור כמה שנים מתמודד היורש בבחירות בסיוע המנגנון ההסתדרותי.

סופר עופר

עם הצגת מועמדותו יצא "סופר עופר" חוצץ נגד עסקת החבילה.  עיני אומר (בצדק) כי "ההסתדרות נעלמה" במשבר הקורונה: "האמירה היחידה שלה הייתה 'העובדים צריכים להיות מתחת לאלונקה'. ואז זה בא לידי ביטוי: לקחו להם את ימי החופשה, אחר כך הוציאו מיליון עובדים לחל"ת ושלחו אותם להתדפק על דלתות הביטוח הלאומי ושירות התעסוקה. היה אפשר לפעול אחרת". עוד הוסיף בראיונות לעיתונות: ההסתדרות עשתה ויתורים על חשבון העובדים במסגרת עסקת החבילה.

"הסכימו להקפיא שכר של העובדים לחמש שנים, בו בזמן שהמחירים לא מפסיקים לעלות", אמר עיני והוסיף: "ויתרו גם על השעות הנוספות של העובדים". "אעשה הכל כדי ששכר המינימום יעלה ל-7,000 שקל ולא ב-2026", הבטיח. תגובתו הרופסת של בר-דוד הייתה: "אומרים עלי שאני חבר של ליברמן. אני לא זוכר יו"ר הסתדרות אחד שלא היו לו יחסים עם שר האוצר. צריך לדבר, אי-אפשר מלחמות כל הזמן. התקדמנו עם השנים. הטלפון הראשון שליברמן עשה אחרי שהוא נבחר היה אלי". יש צדק בדבריו: כל ראשי ההסתדרות שירתו את המדיניות הניאו-ליברלית של ממשלות ישראל, היו שותפים בעושק העובדים ובמדיניות ההפרטה והניצול, וכ-ו-ל-ם היו מתואמים עם שרי האוצר.

בונה על הזיכרון הקצר

במערכת הבחירות הנוכחית בונה עיני על הזיכרון הקצר של חברי ההסתדרות. האיש שהמציא את סיסמת הבחירות "הסתדרות בלי פוליטיקה" חתם בעצמו על עסקת חבילה מבישה עם ממשלת נתניהו ביוני 2009.

באותה עסקת חבילה, עליה חתמו שר האוצר יובל שטייניץ, יו"ר ההסתדרות עיני, ויו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים שרגא ברוש (לו היו אז מפעלים בהתנחלויות), הופחתו דמי ההבראה של כל העובדים במגזר הציבורי ב-50%. עובדי המגזר הציבורי קיבלו אמנם מענק חד פעמי בגובה 36% על חשבון תוספת שכר של 5% שהובטחה לעובדים בהסכמים קודמים, אך מענק זה נוכה בסופו של דבר בתוספות השכר העתידיות.

יצוין שעסקת החבילה של 2009 הולידה עסקים פורחים. בשנת 2014 הקים ברוש, בשותפות עם עיני, את חברת "עושרד" העוסקת בשיווק גז למפעלי התעשייה. ביוני 2018 נעצר ברוש יחד עם אחיו בחשד להשתמטות מתשלום מס, וכעבור שנתיים הודיעה פרקליטות מיסוי וכלכלה על הגשת כתב אישום נגדו בחשד לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך ושימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס. בעקבות ההחלטה התפטר ברוש מתפקידו כנשיא התאחדות התעשיינים.

עיני מנסה להשכיח פרט חשוב נוסף מעברו העסקי: ב-2014 החל לשמש "יועץ ליחסי עבודה" של הנהלת בנק דיסקונט.

בין המילים למעשים

"עלי בריקדות נפגש" מבטיח "סופר עופר" בראיונות לעיתונות. לדבריו, "יש להוציא את העובדים לרחובות". אבל כאשר מאות אלפי עובדים ובני משפחותיהם אכן היו ברחובות, במחאה החברתית ההמונית בקיץ 2011, עיני נאלם דום. מנהיגי המחאה נפגשו עימו, וחוץ מהבטחות ריקות מתוכן, לא העניק עיני שום סיוע ולא קידם את המחאה. למעשה נתן עיני רוח גבית לממשלת נתניהו.

לפי החישובים של כלכלני ההסתדרות, בחמש השנים שקדמו למחאה – שנות כהונתו של עיני בראש הארגון – נשחק השכר הממוצע במשק שחיקה ריאלית של 0.7%. שכר המינימום באותה תקופה עלה רק ב-12.5%, לעומת עלייה של 17% במדד המחירים. ויש להדגיש שמדובר בממוצע, כי באותן שנים עלו מחירי המזון ב-22% והדיור ב-32%! נשמע מוכר? לצערנו, הבחירה העומדת בפני חברי ההסתדרות במאי הקרוב היא בין קוקה קולה זירו לפפסי קולה לייט. יש האומרים כי הטעם שונה, אבל מרכיבי היסוד זהים.

אפרים דוידי