מאת תמר גוז'נסקי

הממשלה אישרה בשבוע שעבר את תקציב המדינה לשנים 2010-2009 ואת החוקים הנלווים במסגרת "חוק ההסדרים". צריך לחכות ולראות, מה בדיוק ייכתב בתקציב ובחוק ההסדרים, אך כבר עתה ניתן לסמן את מרכיבי המתקפה הגדולה על זכויות השכירים, הכלולה בהם.

במסגרת הדיונים על התקציב, הסכים עופר עיני ל"עיסקת חבילה" עם הממשלה והמעסיקים, ובכך נתנה הנהגת ההסתדרות את הסכמתה למתקפה על שכר העובדים ועל זכויותיהם.

המרכיבים העיקריים של המתקפה על השכירים הם:

1.      הורדת שכר לעובדי המגזר הציבורי – באמצעות ביטול מחצית דמי ההבראה המגיעים להם בשנתיים של התקציב. בחישוב ממוצע לעובד, הקיצוץ השנתי הוא בגובה של 1,250 שקל, או בגובה של 100 שקל לחודש.

2.      שחיקת השכר באמצעות השינויים במס ערך מוסף -העלאת המע"מ ב-1% (מ-15.5% ל-16.5%) והטלת מע"מ גם על ירקות ופירות. שני השינויים האלה משמעותיים במיוחד למקבלי השכר הנמוך והבינוני. ניתן להעריך, כי שני השינויים האלה במע"מ יגזלו ממשפחה ממוצעת 150 שקל לחודש. כלומר, היא תפסיד מכוח הקנייה של השכר 150 שקל, שבהם יכלה קודם להשתמש.

3.      העלאת מסים עקיפים נוספים (על דלק וסיגריות), שיגדילו את הוצאות המשפחה.

4.      הפרטה של נמלי ים וחברת החשמל – צעד שיוביל לפיטורים (בחברת החשמל לבד כוללת התוכנית פיטורים של 1,500 עובדים), להחלפת עובדים קבועים בעובדי קבלן, ולפיצול ועדי העובדים.  

    במקביל, כוללת הצעת התקציב שורה של הטבות ישירות לבעלי הון ולבעלי הכנסות גבוהות, כמו המשך הורדת שיעורי מס ההכנסה ומס החברות; והגדלת התקציבים לעידוד הון (השקעות ומחקר ופיתוח).

    כדי להבין את המשמעות של המתקפה על השכירים מצד הממשלה, בשיתוף פעולה עם יו"ר ההסתדרות, מן הראוי לבחון את התפתחות השכר בעשור האחרון.

    בלוח להלן כלולים הנתונים על התנודות בשכר הריאלי הממוצע בין השנים 2001 ל-2008 (לפי נתוני בנק ישראל).

תנועת השכר הריאלי הממוצע 2008-2001

עליה או ירידה לעומת השנה הקודמת באחוזים, במחירים קבועים

חישוב של השינויים הנצברים בשכר הריאלי ב-2008 לעומת 2000 (שנת הבסיס) מלמד, כי במהלך שמונה השנים, שכללו גם שלוש שנים של צמיחה מהירה של ההון ושל רווחי ההון, ירד השכר הריאלי ב-1%. במילים אחרות, השכר הממוצע ב-2008 היה נמוך באחוז אחד לעומת השכר בשנת 2000. ניתן להניח, כי ב-2009, על רקע האבטלה הגואה, נמשכת השחיקה בשכר הממוצע.

מכאן, שהמתקפה המחודשת של הממשלה (בסיוע יו"ר ההסתדרות) על השכר ועל כוח הקנייה של השכר (באמצעות העלאת מסים עקיפים) היא בעצם החרפה של מתקפה ממושכת של המעבידים והממשלה על שכר העובדים, כמו גם על זכותם לביטחון תעסוקתי.

 להורדת השכר, שתוארה לעיל, יש משמעות רבה גם לגבי דחיית היציאה מהמשבר הכלכלי. הורדת שכר פירושה, שמשפחות השכירים, ברובן, יקנו פחות מוצרים ושירותים. ואילו הצטמצמות כוח הקנייה שלהן תגרום לירידה נוספת בהיקף העסקים, ומכאן לפיטורים של שכירים נוספים ולסגירת עסקים קטנים. לכן הטענה, כי בתקופת משבר כלכלי "חייבים" לקצץ בשכר אינה אלא דמגוגיה.