על תנועת הסטודנטים קמפו"ס השמאלית והיהודית-ערבית סיפר אדם קלר בגיליון "זו הדרך" מ-17 בדצמבר. ברצוני להוסיף כמה היבטים. גם אני שמחתי להשתתף במפגש הגדול והחשוב של פעילי קמפו"ס בעבר שנערך ב-13 בדצמבר בנצרת ביוזמת קבוצה ובה סוהיל כראם, בעלי תחנת הרדיו א־שמס,  סמדר נהב, לב גרינברג ואחרים.

ראשיתה של קמפו"ס הייתה באוניברסיטה העברית בירושלים בתחילת 1974, בהשתתפות שלושה גורמים פוליטיים שמאליים מרכזיים: התא הקומוניסטי באוניברסיטה העברית, שהוקם ביולי 1973, תנועת מוקד השמאלית ושי"ח (שמאל ישראלי חדש). קמפו"ס זכתה בתמיכה ובעידוד של ועד הסטודנטים הערבים באוניברסיטה.

על הסיבות להקמת התנועה

בהרצאתי בכנס הדגשתי את הגורמים המרכזיים שהובילו להקמת קמפו"ס ובראשם – ההשפעות של מרד הסטודנטים בפריס בשנת 1968. במרד זה מילא השמאל הצרפתי תפקיד מרכזי בהטלת ספק במשטר הקפיטליסטי והקולוניאלי הדועך, באמצעי הדיכוי שהפעיל, ואף קרא "להפוך שולחנות" באמצעות שינוי חברתי מן היסוד.

במקביל השפיע גם הישג מקומי: ניצחונה של תנועת הסטודנטים השמאלית "יש" בבחירות לאגודת הסטודנטים באוניברסיטת חיפה במרס 1974. "יש" זכתה ב־32 חברים מתוך 40 חברי המועצה וגדעון ספירו נבחר לכהונת יו"ר האגודה.  תוצאה זו חוללה מהפך במערכת הפוליטית השלטת באוניברסיטה ומחוצה לה.

השפיעה גם האווירה הפוליטית בארץ לאחר תוקפנות 1967 והשלטת משטר כיבוש בגדה המערבית, ברצועת עזה ובירושלים המזרחית. פרקטיקות הדיכוי של הכיבוש עוררו שאלות רבות באשר לדרכי ההתמודדות עמו. כמו כן נרשמה באותן שנים עלייה מתמשכת במספר הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות בישראל. זאת לאחר ביטול הממשל הצבאי בשנת 1966 והגידול במספר בוגרי התיכון הערבים.

על רקע זה הוקמו מסגרות סטודנטיאליות שמאליות: ביולי 1973 הוקם התא הקומוניסטי הראשון באוניברסיטה העברית, שכלל ערבים ויהודים. מספר חבריו בשנת 1974 הגיע ל־21. הוקמה מסגרת של יהודים מזרחים שדרשה שוויון בינם לבין האשכנזים. זו הושפעה רבות מתנועת הפנתרים השחורים בירושלים בראשית שנות השבעים. כן הוקמה מסגרת של סטודנטים מאמריקה הלטינית שנשאו רעיונות שמאליים, נוסף למוקד ולשי"ח השמאליות.

כל אלה יצרו בסיס אנושי רחב שפגש סביבה פוליטית מתאימה: כישלון ממשלת המערך בראשות גולדה מאיר במלחמת אוקטובר 1973 והמדיניות הגזענית שלה כלפי ערבים ויהודים מזרחים. קבוצות אלו חברו יחד בשנת הלימודים 1975-1974 בהקמת תנועת קמפו"ס כקואליציה של כוחות פוליטיים וסטודנטיאליים שמאליים.

מצע נגד הכיבוש ולמען הסטודנטים

השותפים לקמפו"ס סיכמו מצע נרחב שכלל את הדרישה לסיים את הכיבוש ולהבטיח את זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני במדינה עצמאית. גם סוגיות סטודנטיאליות לא נשכחו: חופש ביטוי, חינוך אוניברסיטאי ללא תשלום, פתיחת כל פקולטות והחוגים האוניברסיטה בפני סטודנטים ערבים, וללא הקצאת מכסות לקבלתם, והנהגת שיטת בחירות יחסית  לאגודת  הסטודנטים  במקום  בחירות  לפי  פקולטות. קמפו"ס השתלבה גם בעשיה חברתית מחוץ לכותלי האוניברסיטה: פעילויות הנוגעות לכלל הציבור ובייחוד המוחלשים תחת הסיסמא – "כסף לשכונות ולא להתנחלויות".

בבחירות לאגודת הסטודנטים באוניברסיטה בירושלים, שנערכו במאי 1975, התמודדה קמפו"ס לראשונה. ההישג היה משמעותי: 37 מושבים מתוך 99. הליכוד השיג אף הוא 37 והמפד"ל הדתית-לאומית – 19. המערך שהיה בשלטון ספג מכה קשה, רק שישה מחבריו נבחרו. לראשונה נבחרו לאגודה ארבעה סטודנטים ערבים: אסעד שיבאן, אחמד מסאלחה, יעקוב חיאט ואנוכי. התוצאה חוללה רעידת אדמה פוליטית בקמפוס הירושלמי.

לקומוניסטים היה תפקיד מרכזי בהקמה קמפו"ס ובפעילותה. הארגון הקומוניסטי כלל ערבים ויהודים ופעל בקרב ציבור הסטודנטים – ערבים ויהודים כאחת. לזרם הקומוניסטי הייתה ההשפעה הגדולה ביותר בגיבוש התנועה הסטודנטיאלית הערבית ובמיסודה באוניברסיטאות ובבתי הספר התיכוניים, ובעיקר בהקמת ועדי סטודנטים ערבים וארגוני סטודנטים באוניברסיטאות. החבר והמנהיג ד"ר אמיל תומא מילא תפקיד ייחודי בהכוונת הפעילות הסטודנטיאלית ובגיבוש האסטרטגיה שלה, ולתרומתו האישית נודעה השפעה רבה לאורך שנים ארוכות.

בסיכום, לקומוניסטים הייתה תפקיד משמעותי בהקמת תנועת קמפו"ס. הם מילאו תפקיד מכריע בהפיכתה לתנועה ערבית-יהודית לוחמת ועקבית. בהמשך הוקמו תנועות דומות באוניברסיטאות נוספות ברחבי הארץ.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/142111/