נפתלי בנט, יו"ר מפלגת "ביחד", הציג בשבוע שעבר את עיקרי תוכניתו הכלכלית-חברתית – "הסכם חדש", הממוקדת במאבק ביוקר המחיה ובפירוק מונופולי המזון. השם "הסכם חדש", הוא תרגום במדויק ל-"ניו דיל", מדיניות שיצאה לדרך בשנת 1933 בהובלת נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, במטרה לחלץ את המדינה מהמשבר הקפיטליסטי העמוק של שנות ה-30, הגדול במשברים הכלכליים במאה העשרים. אך מעבר לכותרת, אין כל דמיון ביניהן.

בנט הציג כמה צעדים מרכזיים למאבק ביוקר המחיה. הצעד הראשון מוצג כ"צמצום הריכוזיות במשק הישראלי". זה כולל בין השאר איסור על יבואן בלעדי של מותג גדול להפיץ מותגים גדולים נוספים, איסור על מונופולים לנהל הסכמי סחר של ספקים קטנים או לשמש כמפיצים והחלת חובת פרסום דוחות כספיים מפורטים לפי קטגוריות מוצרים. "נוריד את המחירים ב-30% כי נפרק מונופולי שוק המזון בישראל דוגמת תנובה, שטראוס, דיפלומט, שסטוביץ׳ ושופרסל – מה שהיה הוא לא מה שיהיה", הצהיר בנט.

לקחו רעיונות מהליכוד

בנט התייחס בתוכניתו באופן ספציפי לשופרסל,  וטען כי יקדם צעד חקיקתי שיגדיר "מונופול אזורי" כדי למנוע מצב בו חברה אחת שולטת בכל הרשתות הקמעונאיות באזור מסוים. צעד נוסף הוצג בתור "הפחתת רגולציה והסרת חסמי יבוא", והוא כולל תמיכה כספית ישירה בחקלאים ועידוד שימוש בקרקע חקלאית לשימושים שונים – וזאת במקביל לפתיחת שוק הירקות והפירות לייבוא וביטול מכסים.

במפלגת "ביחד" טוענים כי צעדים אלה ימומשו בצד תוכניות אחרות האמורות לעסוק בסוגיות כלכליות מהותיות כמו פתרון למשבר הדיור, קידום תחרות בבנקאות וקיצוץ ההוצאות הציבוריות. יש לציין כי חלק מהתוכניות שמפלגת "ביחד" מציגה כעת מזכירות החלטות שנתקבלו במהלך ממשלת השינוי ולא קודמו ואף תוכניות שקודמו בממשלת הליכוד.

ומה עם התוצאות של מדיניות זו? הנה דוגמית: אביגדור ליברמן, שר האוצר בתקופת ממשלת בנט-לפיד, חתם על צו לפיו החל מ-1 בינואר 2022 בוטל הפיקוח על מחיר החמאה לצרכן. על פי דו"ח של משרד החקלאות, מאז ועד היום מחירי החמאה המיובאת זינקו ב-74% עקב פערי תיווך ורווחים גבוהים של הרשתות והמשווקים. ומה עם החמאה המקומית שהייבוא אמור היה להוזיל את מחיריה? מחירה עלה "רק" ב-23%.

פירוק והרכבה אבל תמיד קפיטליסט קיצוני

מלחמת בנט במונופולים היא תפנית מילולית בעלילה. לאחר שמכר את חברת ההייטק שבבעלותו ועבד כראש המטה של נתניהו בשנים 2008-2006, הקים בנט ופירק כמה מפלגות: "הבית היהודי" (2018-2012), "הימין החדש" (2018-2006), "ימינה" (2018-2012) ו"בנט 2026" שהפכה ל"ביחד". בכל המסגרות הפוליטיות החזיק בנט בהשקפת עולם כלכלית-ימנית קפיטליסטית ניאו-ליברלית מובהקת. תפיסותיו מושפעות מרקעו כמעסיק (ומתעשר) הייטק ומהערצתו את הקפיטליזם האמריקאי.

ב-2013, כשר הכלכלה והתעשייה, פעל להחלשת כוחם של ההסתדרות וארגוני העובדים, והוביל הקמה של נמלי ים מופרטים בבעלות זרה בחיפה באשדוד והפרטה של הקיימים.  כמו כן, דגל בהגבלת זכות השביתה ואף ניסה לקדם חקיקה להגבלת שביתות בשירותים חיוניים למשק. אך יתכן שסעיף זה אינו ממש רלוונטי כעת. ההסתדרות תחת הנהגת ארנון בר-דוד, שנחקר בחשד למעשים פליליים, אינה מגלה כל נכונות לצאת למאבקים נגד יוקר המחיה ולמען תוספות שכר. זו הסתדרות מאולפת ומעולפת בידי ממשלת הימין.

כן דוגל בנט בהפחתת מס חברות ומס הכנסה ברמות השכר הגבוהות "כדי לעודד השקעות" וב"דיאטת שומנים למגזר הציבורי", כלומר  צמצום המגזר הציבורי מתוך תפיסה ש"המגזר הפרטי יעיל יותר". במילים אחרות: בנט חותר להפריט שירותים ציבוריים כדי שהאזרחים ישלמו לבעלי ההון עבור קבלת זכויותיהם החברתיות.  אין לשכוח שב-2013 הוביל בנט יחד עם יאיר לפיד קיצוץ בקצבות הילדים. בנט אף הביע תמיכה בתוכנית הכלכלית הדרמטית של השנים 2002–2003, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, שכללה את הקיצוץ העמוק ביותר בתולדות המדינה בקצבאות הילדים ובגמלה להבטחת הכנסה, בהובלה שר אוצר דאז בנימין נתניהו בעת ממשלתו של אריאל שרון. על פי מרכז אדוה, קיצוץ זה "העלה במידה ניכרת את שיעורי העוני למשך יותר מעשור".

בנט בין נתניהו לטראמפ

בראיון שהעניק לאחרונה התייחס בנט לטראמפ וציין: "אני מוצא מכנה משותף מאוד טוב, כי שנינו באים מרקע עסקי". בנט הצהיר ועשה, והביא לקמפיין הבחירות שלו את טוני פבריציו, הסוקר והיועץ הבכיר של טראמפ. אכן בנט וטרמאפ תאומים כלכלים, אבל בהבדל גדול. טראמפ מכריז לעיתים קרובות על רצונו להגן על עובדים מקומיים באמצעות התערבות המדינה. הגישה של בנט מבוססת על יצירת תחרות חופשית מוחלטת ועל הסרת המעורבות של המדינה.

חדוה ישכר התייחסה לכך ב"זו הדרך" במארס אשתקד: "אם וכאשר בנט יקים ממשלה ביום שאחרי, מקור ההשראה למדיניותו העתידית יהיה אילון מאסק".  מאסק, אחד מבעלי ההון הגדולים בעולם שלכבודו הקים טראמפ מיניסטריון מיוחד ל"יעילות" ממשלתית, השתלט על מנגנון התשלומים של משרד האוצר. צעד זה העניק לו שליטה על המשכורות של עובדי הממשל ועל קצבאות הביטוח הלאומי. בהוראת מאסק נסגרו סוכנויות סיוע וארגונים המקדמים שוויון וגיוון אתני ומגדרי, ופוטרו בלחיצה על מקלדת אלפי עובדות ועובדים אותם הגדיר מיותרים, וזו הייתה רק ההתחלה.

בנט התייחס ישירות לפעילות של "המחלקה ליעילות ממשלתית (DOGE) "הכושלת שהקים טראמפ עבור המיליארדר מאסק והגדיר אותה "מדהימה ומעוררת השראה". הוא שיבח את שיטת הפעולה שבה בעלי הון בשירות מאסק סורקים את תקציב המדינה ו"חותכים כל דבר מטומטם". בדומה לנתניהו, בנט הצהיר כי "אנחנו חייבים לעשות את זה בישראל". גם בדומה לנתניהו, תומך בנט בהגדלת תקציב הביטחון, קרי הכספים המיועדים למלחמת נצח, השמדה והעמקת הכיבוש. תפיסתו, אותה הוא מכנה "קיר הברזל הכלכלי", גורסת כי ללא קפיטליזם צומח המבוסס על הייטק, מדינת ישראל לא תוכל לשאת בהוצאות הביטחון המאמירות. בסיכום: בנט ונתניהו – מצא את ההבדלים.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/135811/