במוזיאון תל-אביב נפתחה בשבוע שעבר התערוכה החדשה של האמן דוד ריב: "48-60-300", הכוללת ציורים ועבודות וידאו משני העשורים האחרונים (2014-1994). ריב – שבשנה שעברה זכה בפרס רפפורט לאמן ישראלי בכיר – מחויב בעבודתו האמנותית, כבר מסוף שנות השבעים, לתפיסה אתית לגבי החיים, האמנות והמציאות האזורית. לעבודתו יש זיקה לטכנולוגיית הצילום התיעודי של החיים המודרניים, הן בישראל והן בשטחים הפלסטיניים הכבושים. מאות דימויים מצוירים, המשדרים דחיפות פיזית ומודעות לזמן ההולך ואוזל, פורשים קליידוסקופ של המציאות הפוליטית והיומיומית של חיי אמן בישראל.
התערוכה שמה דגש מיוחד בסרטי הווידיאו שמצלם ריב מאז 2005 בהפגנות נגד גדר ההפרדה בבילעין, בנעלין ובנבי סלאח, ובציוריו על-פיהם.
מאז אמצע שנות השמונים, הפך הקו הירוק למרכיב דומיננטי בציוריו של ריב. "שעתוק הדימוי הפוליטי הטעון נושא בחובו אמירה על אודות קיבוע מעמדו של הכיבוש בתודעה הישראלית. הקו הירוק השתלט על סצינות אזרחיות נינוחות, ליווה אירועים אלימים, והפך לדגם דקורטיבי בציוריו המופשטים של האמן". איתמר לוין – שאצר את התערוכה הקודמת של ריב, שהוצגה באותו המוזיאון לפני שני עשורים – כתב על אחת מעבודותיו של ריב: "בתמונה זו, הקו הירוק עובר בין עולם נינוח ונהנתני, אותו מייצגים בתי המלון שלאורך חוף תל-אביב, לבין עולם רווי פחד ואלימות, המיוצג בידי הנער הערבי רעול הפנים ושתי הדמויות העומדות מאחוריו – ספק בני אדם ספק חיות". לדברי לוי, "הקו הירוק מאחד ומפריד בין שני הדגמים הדקורטיביים בציור. בתי המלון והנער הערבי מעובדים בצורה דומה על פי תצלומים ומצוירים בשחור־לבן. הם יוצרים רצף חזותי אחיד, חסר היררכיה, המקביל לצפייה אקראית בטלוויזיה או לעיון חפוז בעיתונים. הדגשת העיניים כדגם חוזר בציור זה ובציורים אחרים היא פעולה של שיקום הראייה המשותפת של הקהילה". בהקשר זה כתב לוי, כי ריב "אולי אינו שואף להזיז את העולם ממקומו, אולם שואף לפקוח את עינינו כדי לראות מחדש את מה שהפסקנו לראות".
התערוכה החדשה של האמן דוד ריב: "48-60-300", מוזיאון תל-אביב, שדרות שאול המלך 27.
האתר של דוד ריב: www.davidreeb.com
המאמר מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"